שאלה
בס"ד
שלום לך כבוד הרב..
היה לי חבר רציני התכנון היה להתחתן בעזרת ה' בעוד כמה שנים..
אבל בסוף החלטנו להיפרד, לא מתוך מריבה חלילה אלא פשוט החלטנו שזה מה שטוב עכשיו לשנינו..
כל הסובבים אותנו תמיד התפעלו מהאהבה שהייתה בנינו..אהבה שכזו היא לא דבר שרואים כל יום! זה היה קשר תמים, אמיתי..בעל מטרה אחת!
כשאחת מחברותיי שמעה שנפרדנו היא אמרה לי שיכול להיות שהוא הזיווג שלי, ושאני מפספת אותו!
וכמו כן..הרבה ממקורביי חושבים כך!
מפחיד אותי לחשוב על אפשרות שאפספס את זיווגי..
בנוגע לבחור, על אף שעבר זמן רב מאז הפרידה עדיין אני מרגישה שהוא האחד היחיד שאי פעם ארצה להיות עימו! הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לי! הוא חשוב לי מאוד..עדיין!
אשמח לשמוע חוות דעתך על - המקרה בכלל ועל מחשבתה של חברתי בפרט!
תודה רבה..
תשובה
תחושות הלב שלכם טובות יותר ורלוונטיות יותר מכל מה שאומרות החברות.
אני לא מכיר פספוסים, הקב"ה מזווג זיווגים, ואם את והוא גדלתם באופן ישר ובריא, אני בטוח שתמצאו אחד את השניה, ותינשאו.
הסירי דאגה מלבך.