למה צריך ללמוד אמונה ומוסר אם כבר לומדים גמרא?

שלום וברכה

השאלה היפה ששאלת מחייבת את כוונון הטיעון. יש להבחין בין העיסוק במוסר ואמונה, ובין השאלה מאילו ספרים ללמוד. חובה גדולה היא לעסוק באמונה ובמוסר, בשל העובדה שהם מעצבים את האדם ומובילים אותו לכיוונים עילאיים שהלימוד ההלכתי האינטלקטואלי אינו מכוון לקראתם. על כן, הקריאה ללימוד מוסר ולהרחבת עולם האמונה של האדם היא קריאה מקיפה וחשובה. לעומת זאת, השאלה באיזה ספר למצוא את העיסוק הזה – זו אכן שאלה השונה מאדם לאדם. אם האדם מוצא את המענה המוסרי והרעיוני בתוך הגמרא – בין בצדדי ההלכה שבה ועוד יותר בצדדי האגדה שבה – מה טוב, וזה חלקו בתורה, והוא יכול להמשיך בדרך זו. רוב הלומדים אינם מוצאים את הדברים בגמרא, לפחות לא במבט ראשון, ורק לאחר העיסוק האינטנסיבי בספרי אמונה ומוסר הם מוצאים את מבוקשים גם בסוגיות הגמרא – ועל כן הם פונים לספרים האלה המעוררים אותם בדרך המתאימה להם.
ותן חלקנו בתורתך, לאמור: יש חלקים שונים בתורה, וכל אחד צריך למצוא את חלקו בתורה, ואת האות הרשומה המדברת בתוך עצמו.
לגבי השאלה השנייה על שטיפת המוח: השאלה שאתה שואל אותי אינה שאלה רבנית אלא היא מחקר סוציולוגי. אני לא מכיר את הלימוד בכל מקום, ועל כן לא יכול לענות לך על השאלה העובדתית – האם הדבר קורה או לא. אני כן יכול לומר כי אפשר שדבר זה קורה, וכן שאסור שדבר כזה יקרה.
אפשר שאכן לימודי אמונה יתדרדרו לשטיפת מוח – לא רק פוליטית אלא גם רוחנית. אפשר שחס ושלום הם יהפכו לאיסור לחשוב לבד, לאוסף של ציטוטים שאינם מדברים בתוך האדם עצמו, למגויסים למטרות פוליטיות, להשתלטות של המלמדים על הלומדים וגיוסם לדרך שלהם, וכדו'. בכל מקום בו יש עבודה רוחנית – סכנה זו קיימת, וצריך מאוד מאוד להיזהר ממנה.
אסור שדבר כזה יקרה בשל העובדה שזה בדיוק הפוך מלימודי מוסר ואמונה, מפיתוח רוח האדם, מחיפוש אחר דרכו המיוחדת, מבקשת האמת ומהטוהר המוסרי. כאמור, אני מקווה שהדבר אינו מתרחש, ולמעלה מזו – אני מאמין שאם הוא מתרחש במקומות שונים הדבר יביא לקריסה אמונית ולא להתקדמות, לרידוד המחשבה ולשממה אמונית, ולא לרוח החופשית הנישאה של האדם.


כל טוב ויישר כוח על העיסוק בשאלה