למה עצובים ממוות?

שלום וברכה,
אני חייבת לציין ששאלתך מאד הרשימה אותי וגרמה לי לחשוב על הנק´ היפות שהעלת כאן. אפילו קראתי אותה מס´ פעמים. את התשובה שלי אלייך קיבלתי דווקא מהשאלה עצמה… תקראי את מה שכתבת שוב, ותראי זאת…
אני מניחה שמשפטים כמו ´הנפטר הולך לעולם שכולו טוב´, ´הכאב הוא רק שלנו, לו כבר לא כואב´, ´למה אנחנו בוכים בכלל אם ככה הקב"ה רוצה?!´ עוברים לך בראש ולא מספקים אותך יותר מידי. את עדיין מרגישה שמשהו כאן לא מסתדר, שחייבת להיות תשובה אחרת לתחושות האבדון והכאב מצד אחד אך למחשבות שזהו דרכי העולם וטיבעו מצד שני.
אז זהו- שזו בעצם התשובה!!
את מתארת מצב מאד בריא, מצב של שכל ורגש שמשולבים וקשורים אחד לשני בצורה הכי בריאה שהאדם האבל נתון בה. תחושות העצב שהאדם נתון בתוכן הן הרגש שאחריו הוא נסחף, תארי לך שזה לא היה כך. תארי לך שהאבל היה נשאר קפוא וכל הזמן אומר לעצמו שאהוב הקרוב אליו כ"כ עלה לעולם שכולו טוב, לצידו של מלאכים... זה היה נראה לך בריא?
התמודדות נכונה?
מתיישבת עם השכל? ברור שלא!
אך מצד שני- אם האבל היה מורט את שערותיו מעצב ויגון, לא אוכל, לא שותה, צורח עד כלות הנשימה, מאבד כל עניין בחיים עקב האבדון היקר... זה היה נראה לך בריא?
התמודדות נכונה?
מתיישבת עם השכל? ברור שלא!
אנחנו מורכבים שמשכל ורגש, אכן, יש לנו תמיד סתירות בין זה לזה, אך אסור להיכנע לא לזה ולא לזה. אנחנו חייבים לשמור על האיזון הבריא והנכון ע"מ שנחיה חיים תקינים.
אנחנו עצובים כי חלק משמעותי שהיה בנו נעלם, העצב מתרכז בכך שיש בנו חלל ריק כרגע. זה לא נעים להתמודד עם חלל ריק שנוצר בנו בפתאומיות או שלא בפתאומיות. אין לנו כח להתמודד עם זה ולנסות למצוא לנו תחליף כביכול... אך עם כל זה, אנחנו מבינים שזהו טיבעו של העולם (במקרה של מוות טיבעי), או מנגד, שזהו רצון הקב"ה (במקרה של מוות שאינו טבעי) עם כ-ל הקושי שכרוך בכך.

עוד נק´- אני רוצה לשתף אותך בחוויה אישית שלי- לפני כחצי שנה דודה שלי נפטרה מסרטן. הצער היה גדול כ"כ ומתסכל כ"כ... במלאת 30 לפטירתה עשינו סעודה בביתה. דוד שלי העלה נק´ מעניינת שחשבתי שהיא אולי תוכל לעזור לך- "למה ההתמודדות עם מוות של אדם קרוב כ"כ קשה לנו?! הרי זה חלק אינטגראלי מהחיים שלנו...? אני חושב שמצב שאדם קרוב נפטר זה עושה לאבל מעין שיקוף. הוא מתחיל לחשוב למה זה קרה? מה הוא לא עשה נכון שככה הקב"ה לקח אדם כ"כ טוב ויקר רחוק מאד ממנו? ועוד כהנה שאלות שגורמות לנו, האבלים, לפשפש במעשינו... וזה קשה, קשה להתמודד עם כל השאלות האלו..."
כשאני שמעתי זאת לראשונה, מצאתי בזה הרבה נחמה, כיוון שהבנתי שזהו באמת תהליך טבעי ועד כמה שזה נשמע לא מחובר למציאות- זה באמת לטובה!! זו ההתמודדות הבריאה!! הכאב כאן הוא לא שקרי, הוא מאד אמיתי! נכון, אולי באמת ייעודו של בנפטר הסתיים, אך אנחנו פה למטה, בעולם של שכל ורגש, וכואבים את האובדן ע"י השכל והרגש, זה מה שיוצר מצב שהוא אינו שקרי כלל וכלל. יש עניין לבכות, לבכות על הנפטר, לבכות עלינו, לבכות על הגוף שכבר איננו איתנו ועל הנשמה שנמצאת אבל אנחנו פשוט מתקשים לראות אותה. כשאני אומרת נשמה, כוונתי למציאות שהנפטר יצר, לטוב ולנעימות שהוא הביא איתו, לנו פשוט קשה לקשר את מה שהוא השאיר עם חיסרון גופו.

צירפתי לך כמה קישורים שיכולים לתת לך נק´ מבט שונות:
אני דואגת לאבא שלי שנפטר: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=47381
אחותי לא מצליחה להתמודד עם מוות של חברות: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=61471
למה בוכים כשאדם מת? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=1544


אני מקווה שתשובתי סיפקה איתך, אם יהיו לך עוד שאלות בנושא זה (ובכלל...) אני אשמח אם תפני אלי.
רק טוב!!
אודלי-ה
ODELYA@SHORESH.ORG.IL