שאלה
שלום לכם , ותודה על האתר היפה והמועיל שלכם ,
אני מבין (ואם אני טועה תתקנו אותי בבקשה)שהבסיס לכל ההודאה לקב"ה על כל הטוב והחסד שעושה עימנו,
היא על עצם חיינו , על החיים שהקב"ה נותן לנו (לפני שאני מסתכל אייך הם נראים וכמה הם יפים משוכללים או קשים וכו' ),
ולמה ? כי בכך שהקב"ה נותן לנו חיים בעולם הזה אנחנו הופכים לשותפים לקב"ה בתיקון העולם, וזה החסד היותר בסיסי לפני כל החסדים והטובות ,
ואני שואל, אם מה שהבנתי באמת נכון ?
ודבר שני, איפה אני יכול לקרוא בהרחבה על החסד שהקב"ה עושה עימנו להיות שותפים בתיקון העולם ,
כדי לחזק את ההכרה הזאת אצלי .
תודה רבה לכם
אשר
תשובה
שלום לך!
יישר כוח על השאלה.
שאלתך מעידה על רצון לבירור אמוני שזהו דבר חשוב מאוד בבניין האמוני של האדם.
אם הבנתי נכון אתה שואל מהו הבסיס להודאה לה'
אתה יוצא מנקודת הנחה שההודאה לה' היא על עצם החיים שלנו שעל ידם נוכל להיות שותפים לקב"ה לתיקון העולם ואתה שואל האם הנחת היסוד שלך נכונה.
כמו כן אתה שואל באלו ספרים תוכל להעמיק בנושא.
לענ"ד הנחת היסוד שלך לא לגמרי נכונה.
ההודאה לה' צריכה לנבוע מתוכנו באופן טבעי סובייקטיבי ולא מתוך הבנת סיבות אובייקטיביות נכונות ככל שיהיו. אותה הודאה לה' צריכה להגיע ממקום אחר, בסיסי יותר ואני אסביר למה אני מתכוון.
אם אדם יבוא וישאל אותך למה אתה אוהב ומדוע אתה אמור להודות להוריך? האם תבוא ותתפלסף: "זה מצד זה שהם גידלו אותי, הביאו אותי לעולם, דאגו למחייתי", או שמא תגיד- "מה זאת אומרת?! אני אוהב את ההורים שלי כי הם ההורים שלי!"?
אדם אוהב בחורה. ישאלו אותו: "למה אתה אוהב אותה?" אם הוא יענה: "כי היא חכמה" יאמרו לו: "יש הרבה חכמות" הוא ינסה שוב: "היא אידיאליסטית וצדיקה" יענו לו: "יש הרבה אידיאליסטיות וצדיקות" אז הוא יתעצבן ויאמר: "אני אוהב אותה כי זו היא ואני אוהב אותה כי אני אוהב אותה! מה השאלות האלו?!"
מה ההבדל?
ישנם טעמים למצוות. אך לפעמים יש גזירת הכתוב- אין טעם, אין סיבה. לכאורה, יותר נמוך "טוב, נו, אין טעם...אבל מה לעשות, ככה כתוב בתורה.. גזירה.."- אבל ההיפך הוא הנכון! גזירת הכתוב היא מדרגה יותר גבוהה! למה אני מקיים את אותה מצווה? כי ה' ציווה! ללא טעמים וסיבות!
הוא הדין גם לשאלות באמונה:
לדוגמא: למה אני מאמין בה'?
אפשר לפרט סיבות- כי הוא ברא את העולם ואין עולם ללא בורא וכדומה
ואפשר גם: כי זה ברור לי! אני חי את זה! ואני לא צריך סיבות!
ולענייננו: למה אני מודה לה'?
כי הוא ברא אותנו, כי הוא נתן לנו להשתתף בבריאה וכו
אני מודה לרבש"ע כי זה מה שצריך להיות! אין דבר יותר נכון מזה! כי זה ברור!
אם כן הנחת היסוד הראשונה היא שההודאה לה' צריכה להיות באופן טבעי מתוך הנחת יסוד זאת אפשר לפרט.
אחרי ומתוך שמאמינים אפשר ללמוד את אותה אמונה- להבין אותה, לחשוף אותה ולשכלל אותה.
ומה זאת אומרת באופן טבעי?
אפשר להוסיף כאן עוד קומה.
המפגש שלנו עם רבש"ע הוא עם התורה ודרך גילויו בעולם אליו.
אדם לא יכול לאהוב את ה' ומתוך כך- גם להודות לו, אם הוא לא אוהב את עצמו, את העולם, את סביבתו, את החיים- התהליך הוא מתחיל מן הפנים אל החוץ.
אדם שמאמין בעצמו ומעריך את עצמו ואוהב את עצמו- יאמין, יעריך ויאהב את סביבתו ואת רבש"ע.
לכן אדם לא יכול להודות לה' על "עצם חייו" (כדבריך), אם הוא לא אוהב את חייו ולא מעריך אותם.
בעולם האמוני אדם צריך להיפגש בעיקר בעצמו עם רבש"ע ולא רק על ידי מחיצות ובהגדרות כוללניות:
"אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא....והוא אלי וחי גואלי וצור חבלי בעת צרה, והוא ניסי ומנוס לי מנת כוסי ביום אקרא, בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה, ואם רוחי גויתי ה' לי ולא אירא"
אותו אדון עולם הכללי בסופו של דבר הוא אלי. זה המפגש הבריא והנכון עם רבש"ע.
באשר לזה שהוא נתן לנו להיות שותפים בבריאה- אני לא יודע אם זה נכון לגמרי.
גם הבריאה בעצמה מודה לרבש"ע- הדומם, הצומח- למרות שהם הבריאה בעצמם. וגוי? האם הוא לא צריך להודות לרבש"ע? ואדם מוגבל שלא מסוגל לתפקד ולהשתתף בבריאה?
יש ערך עצמי לבריאה וערך עצמי להיות נברא "חביב אדם שנברא בצלם" וגם על ערך עצמי זה צריכים להודות:
"מודים אנחנו לך שאתה הוא ה אלוקינו ואלוקי אבותינו לעולם ועד צורנו צור חיינו מגן ישעינו אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסך שבכל יום עימנו.."
ברור שאם אדם משתתף ועל ידי חייו הוא מתקן עולם במלכות שדי חייו מקבלים יותר ערך ויש לו יותר זכות בדבר ובאמת על הזכות הזאת אנו צריכים להודות לרבש"ע ובפועל זה באמת מה שאנחנו עושים בתפילה לדוגמא:
"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"
"אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו"
"שלא עשני גוי"
אך אנחנו מודים לה' על עוד הרבה דברים אחרים:
על השגחה פרטית:
"יודו לה חסדו נפלאותיו לבני אדם"- למה? "כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מילא טוב"
ומברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה:
"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון- על מה? להגיד בבוקר חסדיך"- על הדברים הטובים "ואמונתך בלילות"- על הדברים הרעים והחשוכים
וסתם ללא סיבה שכוללת את כל הסיבות כולן:
"הודו לה' כי טוב" למה? "כי לעולם חסדו"
אנו מודים לרבש"ע בכל שלב בחיינו: בברכות הנהנין ובברכות המצוות וברכת הגומל, ובתפילה ובהלל ועוד
חשוב לדעת שההודאה לרבש"ע היא לא מס מילים ורגשות שלנו אל רבש"ע. וכי רבש"ע זקוק לזה? וכי הוא חסר אם לא נודה לו? "כי הירבת טובות אלי ומה אשיב לך והכל שלך לך שמיים אף ארץ לך"
אלא שההודאה לרבש"ע בונה לנו את האישיות ומגדלת אותנו לאהבת ה' יותר ויותר גדולה ומביאה אותנו לחפץ יותר גדול לעבודת ה' "ואנחנו עמך וצאנך וחפצים לעשות רצונך"!
ההודאה לה' היא חלק מעבודת ה' שלנו, עבודת ה' שבלב שמשנה אותנו ומקרבת אותנו אל רבש"ע.
לסיכום:
באידיאל הוא שהודאה לה' אמורה להיות באופן טבעי.
ההודאה לה' מתחילה מהמפגש שלנו עם רבש"ע ומהערכת עצמינו, אהבת החיים ואהבת העולם.
אנו מודים לרבש"ע על אין סוף דברים, על הכל ולאו דווקא על השותפות בשכלול הבריאה.
ההודאה לרבש"ע היא חלק מעבודת ה' שבלב שמשכללת את האדם המודה.
לגבי הספרים בהן אפשר להעמיק: אלו כל ספרי האמונה כל אחד ורמתו.
כוזרי, ספרי האמונה של הרמב"ם, חובת הלבבות מהר"ל, הרב קוק, נפש החיים ועוד
או אם זה כבד מידי- בניין האמונה של הרב בלייכר, ספרי אמונה ופירושים של ספרי אמונה (כוזרי,רמב"ם, הרב קוק) של הרב אבינר והרב הס ועוד
מקווה שעניתי
אשמח לעזור עוד אם צריך:
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלא':0524521552
אלרון