למה חייבים להתפלל לפי הנוסח בסידור?

לא מצליחה להתפלל יקרה, שלום.

איזה כיף של שאלה. את לא מדמיינת לעצמך איזו הזדמנות עומדת בפתחך בזכות זה שהדברים מטרידים אותך.

הרבה פעמים תשמעי מאנשים דברים כמו- ´לכולנו קשה להתפלל´, ´מה לעשות, ככה זה עם תפילה- אי אפשר להתרכז ביומיום´, ´אחד הדברים הקשים...´ ´כשתתבגרי תביני שאף אחד לא מצליח להתפלל מהלב כל הזמן´...

יש לי בקשה ממך: אל תקשיבי להם.

תפילה זה נתח מרכזי בחייו של כל אדם יהודי. אם הוא ירצה וישקיע, זה יהפוך להיות מה שמעורר אצלו את הברק בעיניים. ואם הוא יתעלם מזה, ינסה לטאטא מתחת לשטיח את העצבות שנכנסת ללב שלו כאילו בלי סיבה, זה עדיין במרכז, זה עדיין האמצע של כל מה שהוא חושב ומרגיש. ואפילו בלי להיות מודע לזה.

איך זה יכול להיות ולמה זה משנה?

הנשמה שיש לך בתוך הגוף, רוצה דבר אחד- להיות קרובה למי שיצר אותה. לדבוק בו. להידמות לו. להיות איתו בקשר 24/7. זה הרצון שלה. היא לא רוצה לאכול פיצה, לא רוצה לראות סרט טוב, לא רוצה שמלה מהממת. רק להיות בקשר עם הקב"ה.

התפילה זה הזמן הקצר במשך היום שבו אנחנו מבטאים את הרצון הזה של הנשמה. אנחנו מזכירים לעצמינו שאנחנו תלויים בקב"ה בלבד. ושטוב לנו עם זה.

את שואלת, ובצדק- אוקיי, נגיד שהבנתי את הרעיון ואני אפילו יודעת שיש עניין של שלושה חלקים: לשבח, להודות ולבקש. למה שאני לא אחבר בעצמי את התפילה?

זה הרי הכי הגיוני: אם זה הרצון של הנשמה שלי אז זה הדבר הכי אישי, הכי פרטי. מה הקשר של חז"ל? למה גם כאן צריך להכניס לי מילים לפה?

אחלה שאלה.

נעשה לרגע ארבעה- חמישה גלגולים במנהרת הזמן כדי לברר את הנקודה הזו. אנשי כנסת הגדולה, שמעת עליהם? בזמן בית המקדש השני, אחרי הגלות הארוכה שעמ"י עבר בעקבות חורבן הבית הראשון, לקחו על עצמם חברי בית הדין של עזרא הסופר, ליצור מסגרת תורנית ליהודים שחזרו מהתפוצות. אחת מהדרכים, היתה ניסוח תפילה מסודרת בשביל העם. התפילה הזו שירתה את ההמון שלא היתה להם רהיטות לשונית וגם המקום הרוחני שלהם לא איפשר זרימה פנימית שתביא את המילים הנכונות להתגלגל על הלשון, כשמדברים עם הקב"ה.

כנראה שעד היום אנחנו לקויים באותה עילגות לשונית.

קשה לנו לבטא את עצמינו. מידי פעם יש לאנשים בעלי יכולת גבוהה מאוד הבלחות של ביטוי עצמי מעולה, אבל גם זה מידי פעם. תזכרי שאנחנו מדברים עכשיו על דיבור עם הקב"ה בשביל להחדיר לחיים שלנו את עיקרי האמונה ולא, להבדיל, על הקראת קטע מרגש בהצגת סופשנה בבי"ס. צריך כאן יכולת מילולית ושכלית אדירה. אין לנו את זה. גם לטובים מאיתנו.

אז הנוסח מציל אותנו, מצד אחד, כי הוא כולל את כל מה שאנחנו רוצים להגיד, מהבפנים שלנו, ולא יודעים איך. מצד שני, הוא דורש מאיתנו מאמץ כפול, כי כדי להרגיש שמשהו שם נובע באמת ממנו ולא אומרים אותו רק בגלל שהוא כתוב, צריך ללמוד מה המילים אומרות.

וכאן את נכנסת לתמונה.

זאת משימה שדורשת המון משמעת עצמית והיא שווה כל רגע וכל שבריר של מאמץ. אחרי שלומדים את המילים, (בתור התחלה- של חלקים קטנים ומשמעותיים מהתפילה), זה כמו לצבוע את החדר מחדש. זה כמו מקלחת אחרי המחנה. אתה יוצא אחר—רואה דברים שלא ראית, יש לך כח להתרכז כי אתה מבין מה אתה מנסה להגיד. קוראים לזה בלשון העם, להתחבר.

תקשיבי, לפי השו"ע יש שני סוגים של כוונה שצריך בתפילה: כוונת ´עומד לפני מלך´ וכוונת המילות. הראשונה מצריכה חשיבה וריכוז, אבל השניה דורשת גם לדעת מה אני אומר. אי אפשר לכוון במילים כשהן מנותקות ממני. לכן אני ממליצה לך בחום לחפש ספרים (יש מליון ואחת) שמפרשים את מילות התפילה ולהתקדם בו לאט לאט. בכל פעם שאת מרגישה שהבנת קבוצת מילים מהתפילה או ברכה שלימה, תני לזה יום- יומיים לשקוע בתודעה שלך ולהשפיע על התפילה הבאה ורק אז תפתחי שוב את הספר ותמשיכי ללמוד עוד כמה מילים. מה יותר פשוט מלפתוח את הסידור שלך כמה דקות לפני התפילה בכל בוקר, ולקרוא את הפירושים שיש למטה...?

פעם למדתי מאדם גדול, לעצור לפני כל ברכה בתפילה ולחשוב- מה אני רוצה בקטע הזה? למה אני עומדת להגיד אותו? לנסח במחשבה משפט קצר אחד: אני רוצה חכמה, אני רוצה שלום, אני רוצה בריאות, אני רוצה שמחה בלימוד התורה, אני רוצה לחזור להיות קרובה לרבש"ע.

עוד משהו חשוב לפני שאת הולכת:

הנוסח הוא באמת רק בסיס לתפילה. בנאדם צריך שתהיה לו יכולת פשוטה לפנות לה´ בכל רגע בחיים גם בלי לפתוח רינת ישראל ולהזכר איך עושים את זה. אבל זה רק על גבי התפילה המנוסחת. ואז אין שום בעיה עם תפילה פרטית שבאה מהלב אפילו אם היא מנוסחת בעילגות.

נשמה, בהצלחה!
מוזמנת אלי למייל אם יש צורך:
Rutav89@gmail.com
רות.