שאלה
ב"ה
שלום קוראים לי קורל, תודה רבה על העזרה!
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי עצובה הרבה ומתקשה מאוד להגיע לסיפוק ולשמחה במיוחד מהדברים הקטנים שפעם היה בכוחי לשאוב מהם הרבה..
אני מרגישה שהסיבה העיקרית לכך היא העובדה שאני לא מרגישה שיש לחיים שלי משמעות, ומעסיקה אותי המון השאלה הזאת בשביל מה אני כאן?
עונים לי רבות על שאלה זו שאנחנו צריכים לעבוד את ה' יתברך ולהתקרב אליו ולקרב אליו אחרים, אבל התשובה הזאת לא מספקת אותי מכוון שזה נשמע לי מוזר שהקב"ה רוצה בדבר כזה..
כלומר, נניח ואני עושה את עבודתי כמו שצריך ומקרבת ומתקרבת וממש מבצעת את התכלית שלי בעולם, וכך גם השאר, והכל מושלם.. מה עכשיו? המשיח בא, ואחר כך?
אני לא מצליחה להסתפק במחשבה שאני צריכה להתקרב לה' וזהו כמובן שאני לא מזלזלת אפילו לא קצת! אבל מה יקרה בסוף?
מה? הקב"ה ברא מראש משהו שאינו שלם כדי שנבין שעלינו לתקן את עצמנו ולעבוד על זה? למה לו?
בשביל מה הוא צריך אותנו בכלל?
וגם הרבה פעמים שמעתי שאומרים שה' יתברך לא צריך אותנו בכלל הרי הוא שלם ואינו חסר..
וזה בכלל נותן לי הרגשה שאני קטנה ועלובה, אני לא רוצה לחיות חיים של כיף ללא תכלית.. הרי גם ההורים שלי השקיעו בי המון והם אוהבים אותי כ"כ בה!! אבל אני לא אשקיע את כל חיי בלהתקרב ולאהוב אותם נכון? למרות זה חשוב אבל זה לא המטרה היחידה..
פשוט מבאס אותי לחשוב על זה אני לא רוצה להנות סתם.. אני רוצה להרגיש שמה שאני עושה הוא חשוב! שרוצים בי וצריכים אותי אבל בדיוק כמו השאלה שהעולם שואל תמיד מה היה לפני המפץ הגדול וכו' ואנחנו יודעים את התשובה שה' יתברך ברא הכל, ככה אני גם רוצה לדעת מה המקור\ התכלית\ הבסיס של הקיום שלי..
כי הימים כך עוברים ואני מרגישה סתמיות, ורקניות וזה מביא אותי לעצבות רבה..
תודה רבה ! קורל
תשובה
שלום וברכה
השאלות על משמעות החיים מלוות את האדם לאורך כל חייו. הם יכולות לנבוע מכיוונים שונים, ולכן צריך לענות עליהן מכיוונים שונים. אני מכיר רק חלק מהם, ולפעמים כדאי לקבל כוחות גם מבעלי מקצוע, וגם מחברים טובים שמלווים את האדם.
את המשמעות העמוקה של החיים אדם יוצר. הוא נולד לתוך עולם שלא הוא בחר בו. הוא למעשה גם לא בחר להיוולד. "על כרחך אתה חי". מעתה והלאה הדבר תלוי בו. הבחירה החופשית שבו מאפשרת לו לשקוע בתבנית מחשבתית שאין טעם לקיומו; הבחירה החופשית הטובה שבו מאפשרת לו להכריע כי הוא יהיה זה שיעניק משמעות לחייו.
המשמעות צומחת בערוגות רבות. תרומה קטנה לעולם בהפיכתו לטוב יותר; קשר יותר עמוק עם ריבונו של עולם; הקמת משפחה שהיא היצירה היותר גדולה של האדם – הרעות, הזוגיות, החינוך, השיפור; ועוד ועוד.
אינני יודע מה יהיה בסוף, ולאמתו של דבר – לא הסוף הוא הדבר הקובע את תכלית קיומו של האדם בעולם. גם התהליך; גם התרומה היחסית שלו לעולם; גם היצירה שהוא יצר בעולם – הם אלה שהופכים את הקיום למשמעותי.
אני גם לא יודע למה הקב"ה ברא אותנו, ולמה הקב"ה "זקוק" לנו. את התשובה לשאלות האלו הקב"ה לא חשף בפנינו. על כן, יותר טוב לבנות את משמעות הקיום שלנו לא על ה"צרכים" של הקב"ה, אלא על העובדה שאנו קיימים, ומעתה והלאה אנו מסוגלים להפוך את הקיום למשמעותי.
על כן, נראה כי המשמעות הפשוטה של הקיום היא לעשות טוב. לעשות טוב לעצמנו, ומותר לנו ליהנות מהעולם הזה; לעשות טוב בעולמנו; לעשות טוב לאנשים הסובבים אותנו. להיות מסוגלים להסתכל אחורנית ולומר כי השארנו את העולם במצב מעט יותר טוב ממה שבאנו אליו – וכל זה בשמחה, בהנאה ובטוב לבב.
האם זו לא סיבה טובה לקום בבקר ?
כל טוב