שאלה
היי (: אני לא מבינה למה צריך לשמור נגיעה, אני רוצה לדעת על זה יותר אבל שזה ידבר לגיל שלי אני בת 15 כל פעם שאני שואלת אומרים לי דברים בסגנון בעלך ירצה אותך בלי שאפחד נגע בך זה לא מספק אותי.. אשמח אם תרחיבו לי בנושא ותייעצו לי מה עושים במרה שנגעו בי איך מגיבים.. תודה !
תשובה
שלום!
דבר ראשון, שמחתי לקבל ממך את השאלה. השאלה שלך מראה שאת לא מחפשת דווקא את הדרך הפשוטה, אלא שחשובה לך הדרך האמתית, הנכונה. ואפילו יותר מזה, גם כשלא מצאת את התשובה הברורה והמקובלת עליך, המשכת לחפש ולא ויתרת.
העלית בשאלה שלך שני נושאים שמאד רלוונטיים לחיים שלך, של בני ובנות גילך, ובאופן כללי, שאלה שרובנו מתמודדים איתה לא מעט. שני נושאים אלה הם לא פשוטים. מצד אחד, ההתמודדות הפנימית עם הקושי בשמירת נגיעה מצד עצמי, מצד הרצון שלי לגעת ושיגעו בי. ומצד שני ההתמודדות שבאה מבחוץ: הרי רוב העולם אינו שומר נגיעה, ואנחנו לא חיים בתוך הבועה בה כולם כמוני, מה עושים? איך מתמודדים עם זה?
[למה לשמור נגיעה?]
דמייני שאת עולה על ספינה אל מקום שכף רגלו של תייר עוד לא דרכה בה. האי שאת מגיעה אליו הוא אי מיוחד, בו מה שגדל על העצים הם יהלומים. כל שנה העץ משיל את היהלומים לאדמה, ובאביב הם חוזרים לפרוח. אין סוף ליהלומים שם. איך היית מרגישה? כאילו הגעת לגן עדן? שאת עשירה עכשיו? אז בואי נגיד שאספת לעצמך 30 יהלומים והחלטת שעכשיו את כל כך עשירה, שבטח תוכלי לפנק את עצמך בגלידה שווה, זו הוצאה שולית, הרי עכשיו את יכולה להשיג כל דבר. את נכנסת לחנות הקרובה ומבקשת גלידה, אבל כשאת מוציאה יהלום- המוכר צוחק עליך, הרי אצלם לא משלמים ביהלומים, האם אצלנו משלמים בעלים יבשים? הוא ידרוש ממך תשלום לפי מה שנדיר אצלם, גרעיני אבטיח, למשל...
איך זה קשור אלינו? המגע הוא כוח חזק מאד. אנחנו מחפשים אותו מרגע שנולדנו. הוא מסמל לנו שיש מי שאוהב אותנו. האם מגע הוא דבר פסול? חס וחלילה. מחקרים מראים שבלי מגע לא נוכל לעבור את השנה הראשונה בחיינו ללא פגיעה ארוכת טווח! המגע הוא אחד היהלומים שקיבלנו יחד עם החיים. הוא לא יסתיים לעולם, אבל ערכו תלוי בנדירות שלו. וכשיש לנו משהו יקר ערך, האם נרצה שהוא יאבד מערכו? האם אנחנו מוכנים שהעולם יראה בנו עוד אבן שיש בעולם, חסרת ערך, שאפשר להשיג בכל מקום ברחוב?
[לא על המגע לבדו: התבוננות אל עומק היחסים]
כשאת שומרת על הכוח שלך כמשהו מיוחד, העולם רואה בו משהו מיוחד, ואת רואה בו משהו מיוחד. זה לא סתם חיבוק, יש משמעות לחיבוק. אמרת בו משהו. האם את אותו דבר יוכל להגיד מי שנותן חיבוק לכל אחד שעובר ברחוב? או שעניין החיבוק כבר קצת איבד מערכו אחרי 20-30 חיבוקים? מטרת שמירת הנגיעה היא שמירת היכולת המיוחדת הזו לדברים החשובים באמת, ונתינתו למי שנכון שתעניקי לו את הכוח הזה.
אם תעצמי עיניים ונשים לך משהו כדורי ביד, תנחשי שזה כדור. בלי להתעמק בו. אולי הנחתי קלמנטינה? לא תוכלי לדעת.. אם הייתי מניחה את זה מולך בלי שתוכלי לגעת, הדרך לנחש מה הנחתי מולך תהיה אולי מורכבת יותר, אבל הפעם את תריחי אותו, תבררי יותר, כנראה שלא תתבלבלי בין כדור לקלמנטינה. מה הרווחת מזה שלא יכולת לגעת? את היכולת להבין לעומק, מעבר לקליפה השטחית והצורה הכללית. את נותנת את ההזדמנות להכיר אותך יותר טוב, ואנשים יצטרכו להתמודד עם האתגר הזה. אבל לא רק הם ירוויחו - גם את תצטרכי למצוא בעצמך מה הטוב שאת נותנת להכיר בך, תכירי את העומקים בעצמך, כדי שגם אחרים יכירו.
אז בשביל מי לשמור נגיעה? בשבילך. מי מרוויח משמירת הנגיעה שלך? בעיקר את. שמירת הכוח שלך לזמן שנכון שתשתמשי בו, עם מי שנכון שתשתמשי בו. בלי שיאבד המגע מערכו, בעיניך בעיקר. שיהיה יקר וחשוב כמו שהוא היום.
[אז מה עושים? איך אפשר להתמודד?] הרי בסופו של דבר, רוב רובו של העולם לא שומר נגיעה, חלקו אפילו לא שמע על ההלכה הזו, וחלקו בחר שלא לראות בה חלק מחייו. למשל, כמה פעמים קורה שאנשים מושיטים לך יד ללחיצת יד? אנשים שאת לא מכירה, לא מכירים אותך, ולא יודעים שאת שומרת נגיעה. מה עושים? התשובה המקובלת שעונים היא שאם לא תלחצי את היד הוא יתבייש, ולכן עדיף שתוותרי. אבל למה? האם אדם צמחוני יאכל שיפוד שהציע לו אדם בטוב ליבו? ואם הוא ייעלב מכך שלא ייקח מידיו את השיפוד, והרי בתמימותו הוא הציע לו בשר, ולא ידע שהוא צמחוני.. אז נכון שלא נעים, אבל האם נוותר על העקרונות שלנו מול חוסר הנעימות הרגעית של העומד מולנו?
[ומה עושים כשנוגעים בי?] הדבר הראשון והחשוב ביותר לזכירה הוא שאף אחד, אף אחד, לא נוגע בך ללא רשותך. הגוף שלך הוא שלך בלבד, ואין שום היתר למישהו לגעת בך, לא חשוב כמה טובות או תמימות הכוונות שלו.
ובכל זאת, נגעו בך ? נחלק את האפשרויות שלנו לפעולה לשני חלקים. האם מותר לך להגיד לאנשים שלא לגעת בך? כן. מי שלא מוכן לקבל את הדרך שלך, מה זה אומר עליו? אמרנו שהגוף שלך הוא שלך בלבד. ולכן גם קביעת הזכויות עליו.
ובטווח הארוך? חשוב שתזכרי שגם אם נגעו בך זה לא אשמתך, זה לא שהראית נכונות או שאת מרשה. אסור לאף אחד להחליט לעשות מה שבא לו בגופו של אחר.
ואם את רוצה לגעת? אז נכון, זו בחירה בכל פעם מחדש. ואין ספק שהבחירה הקלה ביותר היא לוותר. ובכל פעם צריך להזכיר מחדש מהו הרווח שלך מזה. שאת שומרת לעצמך את היוקר של הכוח שלך, שאת נותנת לעצמך הזדמנות שאנשים יכירו יותר ממך, מעבר למגע. את השלב הראשון, שבו את מבינה שהדרך הקלה ביותר איננה תמיד הנכונה, כבר התחלת.
[לסיכום:] דיברנו על למה שומרים נגיעה. המגע הוא כוח עצום שחבל לבזבז בלי חשבון. עדיף לשמור על היוקר שלו בשביל הדבר הנכון, הטוב, האמיתי. איך מתמודדים בעולם שרובו לא שומר נגיעה? כדאי לדעת שאנשים מעריכים שמירה על עקרונות, בין אם הם מתאימים להם או לא. אולי זה נשמע כמו אמירה גבוהה ולא מחוברת לקרקע, אבל את מוזמנת להסתכל על הטבעונים למשל: לא כולם מסכימים איתם, לא כולם רוצים ללכת בדרכם, ועדיין רבים מעריכים את היכולת שלהם לבחור שלא לאכול כל דבר שאינו טבעי. אם הם מוכנים לוותר על כל כך הרבה בשביל עקרון אחד, האם את מוכנה לבחור לוותר על השימוש במגע כשאינו במקום? בבחירה זו תרוויחי, מעבר לשמירת ההלכה, גם את האפשרות שאנשים יראו בך הרבה מעבר לגוף.
את הרצון ללכת בדרך שבחרת, שנראית לך נכונה וטובה – גם אם מאתגרת מעט – כבר יש לך, וזה הדבר החשוב ביותר, כי הרצון נותן את הכוח. אני מקווה שתזכרי את הרצון הזה, ושתמשיכי למצוא בו את הכוח להמשיך בדרך הזו.
בהצלחה.
אביטל
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם