למה אנשים טובים נהרגים במלחמות?

לק"י

לשואלת שלום.
לפני שעונים על שאלה זו חשוב להדגיש ולזכור שכשבאים להתמודד עם שאלות כאלו יש כלל יסודי- והוא שאנחנו לא יודעים מה הם החשבונות של ה'. זה לא אומר שאסור לשאול שאלו, את השאלה שלך חבקוק הנביא שאל כשהוא פנה אל הקב"ה "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ" (חבקוק פרק א' פסוק י"ג).
עם זאת, אנו יודעים שתשובה כזאת שאנו לא יודעים מה הם חשבונות שמים, או ש"כיון שניתן רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים", לא תמיד מספקת אותנו ואת ההתמודדות שלנו עם השאלה. לכן ננסה למצוא איך אנחנו כן מתמודדים עם זה בהסתכלות האנושית שלנו.

דבר ראשון צריך להכיר שיש מלחמות בעולם ובמלחמה, כמו במלחמה, לא רק הרשעים והרעים נהרגים אלא גם חפים מפשע וצדיקים. לא רק החיילים שלוחמים אלא גם האזרחים שבעורף.
מי שמת זה לא מישהו שעשו לו משפט, זה לא מישהו שבית הדין החליט שנגזר עליו מיתה. זו מלחמה.
המלחמה היא יותר גדולה מהאדם הפרטי. זה לא מריבה בין שני ילדים מי יקבל את הצעצוע החדש.מדובר במלחמה בין שני עמים. בין שני "כללים" ומשום כך גם הסתכלות שלנו תהיה באופן דומה.
הרב קוק זצ"ל לימד אותנו משהו חשוב "היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת" (אורות המלחמה, פרק א'). לא מדובר פה רק על צדיקים אלא כל יחיד שנספה במלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים מכפרת.
והשאלה היא למה ומה זה בכלל אומר לנו "מיתת צדיקים מכפרת"?
לכאורה, שאלה שכולנו כבר נותנים עליה תשובה פשוטה בצות ההתנהלות שלנו.
רק ננסה לחשוב כמה אנשים שמעו על רועי קליין או דרור ויינברג לפני שהם מתו? האם אנשים הכירו אותם.?
אישית, אני לא. בטוח היו אנשים שהכירו אותם אבל בכל זאת, בתודעה הלאומית- הם לא היו אנשים ידועים, גם לא כל כך במגזר הדתי-לאומי.
מאיפה אנחנו מכירים אותם? מהמעשה שהם עשו כשהם נפלו- בעת המלחמה.
כמה פעמים שמענו את האמירה הזאת "מיתת צדיקים מכפרת"? שומעים אבל לא תמיד אנחנו נותנים מחשבה לכך, ובכל זאת מבינים אותה איכשהו.
יש צדיקים שעל ידי מיתתם העם מתעורר לתשובה. פשוט רואים בן אדם גדול וצדיק שאיננו ואנו דורשים מעצמנו לתקן את הפגמים שבנו, ללמוד ממעשיו ודרכי חייב ולנסות להגיע למדרגתו, ואף יותר.
זה גם הסבר אחד לאמירה "צדיקים במיתתן קרויים חיים". אנחנו ממשיכים את דרכם ורואים את צורת חייהם חיה בתוכנו.
אנחנו לא יודעים למה דוקא פלוני מת ולא אלמוני ואנחנו לא יכולים להיכנס לחשבונות הללו כי יש לנו הסתכלות על כל זה ברובד האנושי. ברובד האלוקי אנחנו יודעים שהכל טוב, גם אם אנחנו לא רואים זאת עכשיו אנחנו יודעים שמגמת העולם היא טוב וההבנה הזאת היא אח ת מהדברים שעומדים בבסיס האמירה שהאדם צריך לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.
לפעמים צריך גם להבין שלפעמים לא מבינים. ולא, זה לא בושה. גם משה התפלא על מיתת רבי עקיבא לאחר שראה את גדלותו "אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו. אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין (רש"י-שסרקו בשרו במסרקות ברזל). אמר לפניו: רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני".
אנחנו לא יכולים להבין את מעשי ה'. אנחנו כן יכולים לראות את הדברים בעין האנושית ולקחת משהו בעצמנו מהמציאות, לקחת משהו ממיתת הצדיקים וללמוד מדרכם ועל ידי זה להביא על ידם כפרה.

[את הדברים ביססתי על "אדרת ואמונה" של הרב עוזי קלכהיים, בעמוד 423-426].
מקווה שנתתי מקום ללב לקבל את הדברים וללמוד, וגם קצת מגוע למחשבה..
אפשר להרגיש חופשי לפנות אלי באימייל,
נתנאל
netanelweil@gmail.com