למה אנחנו חיים בכלל?

בע"ה

הי,

ראשית יישר כח על חיפוש המשמעות, עומק החשיבה ודרישת האמת. השאלה שלך מזכירה לי תהיה קדומה יותר: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל; מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ב-ד).

ננסה להרחיב מעט, ולעמוד על שורש הבעיה הזו. לעיתים יש לנו נטיה טבעית להסתכל על העולם כאילו הוא התחיל ברגע שנולדנו, ויסתיים ברגע שכבר לא נהיה פה. אנחנו לא באמת חושבים את זה, אבל כך אנו מתנהגים – את מי מעניין היום מה היה פעם, ומי רואה את עצמו מחוייב לדברים שקרו בעבר הרחוק.. מכך באמת משתמע שדור הולך ודור בא, ואין שום משמעות הקושרת ביניהם. הראיה הזו מובנת מהבחינה הזו שהיכולת שלנו לתת ולקבל מהעולם חלה ומוגבלת למהלך החיים שלנו בלבד, ולכן לצורך העניין, העולם רלוונטי אלינו בעיקר כפי שהוא היום. אבל, והאבל הוא גדול, ההבנה הזו לבדה היא צרה מאוד, וחסרה עניין מהותי.

אם נלך עד הסוף עם התחושה ש"העולם נברא ברגע שנולדתי", נקבל אדם תלוש, חסר שורשים עמוקים, אבוד בזמן חייו, תוהה על תכליתו בימיו הקצרים והקצובים. אדם כזה לא מוצא משמעות למעשיו ורעיונותיו שישכחו ברצף הזמן האינסופי הזה, וייעלמו בסבך של אנשים נוספים שיבואו אחריו. הוא יהיה חסר אמונה גדולה בחיים שיש לו, וכוח הישרדותו מוטל בספק.

על כן יש להשלים את התמונה במרכיב בסיסי של שייכות. אפשר להתחיל בקטן, עם המשפחה שלי. מסתבר שלפני שפרצתי לעולם הזה, היו 2 הורים עם רצונות ושאיפות רבות – חלקן פרטיות, וחלקן כלליות. על מנת לצקת משמעות רעיונית לחיבור הזה, עלינו להתייחס גם אל יסוד הנצח שבהם - האמונה שהנחתה אותם. הסתכלות רחוקה יותר על השושלת, מגלה שאני שייכת, אם ארצה ואם לא, לרצף יהודי של משפחות, שהחיבור החזק ביניהם הוא אמונה ישראלית בתורה, בעם ובארץ. נרחיב מבט, ונגלה עם שלם שלכל אורך ההיסטוריה, מוסר את נפשו, את חייו, את רכושו, למען מטרה נעלה אחת – קשר עם הבורא (נצחי). על בסיס תורת ישראל הוא חינך את ילדיו, ומאז הוגלה- לציון התפלל ונשא את עיניו. היתה לו אמונה בוערת כזאת, שהחזיקה אותו בעת עינויים קשים, בזמני חושך, ובשעות בהן היה מועט ומפורד בין העמים. אפשר להתווכח עם העקרונות הללו, אבל ודאי אי-אפשר להתעלם, מהסיבה הפשוטה שאני לגמרי שייכת לדבר הזה. משם באתי, ולשם אני קשורה. איך אעצב את דרכי מעתה – זו החלטה שלי, אך עליי לתת את ליבי ודעתי למהלך ההיסטורי והאמוני אליו אני קשורה בעבותות. התבוננות כזו מציבה את האדם לא כמנותק, אלא כחוליה בשרשרת של דורות שיש לה מטרה וחזון. כל חוליה מביאה עימה מעשים וחידושים למען קיום תכלית עליונה המיועדת לעם כולו לדורותיו. הפעולות שלי כאדם לא הולכות לאיבוד, אלא מצטרפות למאמץ העממי הזה, שנמשך לאורך שנות ההיסטוריה.

מדובר בתודעה של חיבור עמוק וקשר עוצמתי של האדם לאומה מראשיתה המחזיקה אמונה באלוקים הנצחי: מאברהם יצחק יעקב, דרך השבטים, משה ואהרון, מלכות דוד, שלמה ובית ראשון, גלות בבל, בית המקדש השני, תנאים, אמוראים, עבור בגאונים ראשונים ואחרונים לימינו. עם ישראל בצרותיו (כגירוש ספרד, השואה האיומה) ובשמחותיו (כינון בתי המקדש, שיבת עם ישראל לארצו בדורות האחרונים) ידע למצב את מאורעותיו בשביל ארוך, לעיתים נעים ולעיתים מייסר, ההולך לנקודה אחת של שלמות וגאולה. אין יהודי אחד לעצמו, המנותק מהשרשרת הבין-דורית, אלא שייכות מובנית (אי-אפשר לברוח מזה ) לעם נבחר כזה, שמטרתו מקיפה את הזמן כולו.

עוד 300 שנה (בע"ה שהמשיח כבר יהיה כאן), האומה רק תתקרב אל ה´, התקדמות שתושג בזכות המעשים שלך ושלי היום, ובזכות האמונה האדירה הזו שנמשכת כבר אלפי שנים ומועברת מאב לבן.

כשהכל הולך כשורה, אין שכחה בכלל, אלא זיכרון חזק וחי של כל אחד – למה הוא שייך ולאן כולנו הולכים.

בהצלחה בכל,
לגמרי כאן בשבילך-
אורית

Orit.kislev@gmail.com