למה אלוקים ברא אותנו?

הי יקירתי,

את שואלת פה שאלות חדות ביותר. המהות של החיים שלנו. זה כמובן מעולה שאת שואלת, ותמשיכי ככה לשאול על כל מה שמציק, במיוחד בנושא האמוני, חשוב שזה ישב טוב. שיחזיק את הכל כמו שצריך.

למזלינו, את לא הראשונה שחשבת על השאלות האלו, וחז"ל הקדימו ודרשו בהן.

תורתנו פותחת בתיאור של מה שהיה לפני שנברא העולם – תוהו ובוהו. פירוש מושג זה הוא לא אי-סדר ובלאגן, אלא הוא מעיד על פוטנציאל אינסופי שהיה קיים. אור אינסוף. משהו שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין.
ובא הקב"ה ועשה הפרדה. צמצם, ויצר את עולמנו. נשאלת השאלה הטובה, למה?

ישנן דעות הסוברות שהעולם נברא בשביל שאנו, הברואים, נכיר בגודלו, עוצמתו ושלמותו של הבורא.
אבל, דווקא העולם הזה מעלים על כוחותיו, שכן הטבע מסתיר אל האלוקות המחיה אותו. אז אולי עדיף להכיר את האלוקות בעולם ללא חומר? וחוץ מזה, מה, הקב"ה צריך אישור מאיתנו לאלוקותו?

ממשיך ומבאר הרמח"ל שהעולם נברא משום ש"טבע הטוב להיטיב". הקב"ה שהוא הטוב, ורק טוב, ברא את העולם כדי להיטיב עמנו. כאן נשאלת השאלה מהו טוב. כמו שאת טוענת, לפעמים נדמה לנו שבעולם הזה יש גם רע, אז איפה ההטבה במקרים כאלו? וכן, אולי גם בעולמות עליונים אפשר ש"טבע הטוב להיטיב". אז למה בכל זאת צריך עולם גשמי?

במדרש תנחומא לפרשת נשא נכתב "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים".
אז למה הקב"ה ברא את עולמנו? תאווה? מה זה אומר?
נראה שעלינו להודות בכך שסיבת בריאת העולם היא משהו נשגב משכלנו. אנחנו לא יכולים להבין באמת מה היה פה לפני בריאת העולם, ולמה ה´ בכלל צריך אותנו על אף שהוא מושלם.

אבל האמת היא שזה גם לא כל כך משנה למה ה´ רצה לברוא את העולם. כי העולם קיים ואנחנו בתוכו.
מי אנחנו, ומה ה´ רוצה שנעשה בעולם – זה מה שחשוב, ואת זה הוא הבהיר לנו היטב.

תרצי או לא, בתוכך יש חלק מהקב"ה. איזה חתיכה מתוך האור אינסוף הזה שמהווה את האלוקות קיימת בך. היא לא גלויה, היא נעלמת, אבל בטוח שיש אותה. נשמה. איך לטפח, לתפעל אותה, את זה הקב"ה הסביר לעיני 60 ריבוא, וכתב. שחור על גבי לבן (או מה שהיה אז).
מכאן, זה אך טבעי שנרצה להידבק במי שיצר אותנו. מי שהוא המקור שלנו. דומה לנו.
יש לך פלאפון, כסף, מכונית להורים. האדם יצר אותם. מי משרת את מי? (ואני יודעת שיש כאלה שמתבלבלים). היוצר הוא זה שמגדיר את המהות, את התפקיד ואת דרכי הפעולה. לכן זה לא ממש נתון לבחירה שלך או שלי. וזה בדיוק העניין. כי על פניו אנחנו יכולות לעשות מה שבא לנו, ה´ יצר אותנו עם בחירה חופשית הרי. אבל, חיים מאושרים של יהודי בהכרח מושתתים על עבודת ה´. "עבד הוא לבדו חופשי"! פרדוקס? בהחלט לא.

תביני, העולם והקב"ה לא סיימו את מערכת היחסים ביניהם ברגע שהעולם עמד על תילו. "האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע".
אז נדמה שכל תופעות העולם מתרחשות ממש מאליהן, ואפילו מצאנו להן כמה חוקים ותיאוריות. אבל שלא נתבלבל. הקב"ה בחר ליצור את העולם ככה, עם העלם. הוא גם בחר שלא להראות לנו את הטוב המוחלט שלו, אלא רק חלקים ממנו, שלפעמים נראים לנו כרע.
בחירה זו היא לא בשביל להתעלל בנו. ההפך. מטרתה היא לרומם אותנו. לנשא אותנו אל מעבר למה שרואים כאן ועכשיו. לגרום לנו לחיות חיים מתוך אמונה.

האמונה, מותחת חבל חזק מכאן אל אבינו שבשמים. כך אנו מתרוממים מעט מעל התעתועים של העולם הזה. אבל הרבה יותר מכך, החבל הזה מוריד את הקב"ה למטה לארץ, אל העולם הגשמי שלנו. וזאת הההסיבה לחיות. לחיות בשביל לממש חיים עליונים של קדושה וטהרה כאן, על האדמה הזאת. זה היעד.

לפעמים בבוקר, כשאני מתפללת ומתכוננת ליום חדש, משהו בי שואל את השאלות שאת מעלה. כל התפילה היא הלל ושבח משתפך לקב"ה, אבל אני עומדת בפתח יום אינטנסיבי שעוסק בעיקר בחומר. מה זה קשור?! אולי צריך לבחור באחד מהם?
את התשובה שלי אני מקבלת במשפט האחרון של התפילה, שמצעיד אותי ליום עם משימות קטנות, אבל בידיעה שהן עוד שלב בדרך להשגת המטרה הגדולה. "והיה ה´ למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה´ אחד ושמו אחד".


מאחלת לך הצלחה רבה.
מוזמנת להגיב ולשתף,
מעיין

maayanett@gmail.com