ללא נושא

שלום,

אמנם כתוב בספר משלי "בנפול אויבך אל תשמח", אבל מצד שני כתוב בתהלים "באבוד רשעים רינה". ומסבירים המפרשים שאין זו סתירה: האיסור לשמוח הוא כאשר מדובר במפלתו של אויב פרטי, שאינו רשע באמת אלא רק מסוכסך איתך אישית* ואילו כאשר רשע אמיתי נופל ומת- אז יש לשמוח, שכן יש קידוש ה' בכך שהצדק נעשה בעולם והרשעים באים על עונשם.

בגמרא בסנהדרין (דף לט:) נאמר: "באבוד רשעים רינה- באבוד אחאב בן עמרי רינה". אחאב היה מלך רשע ועובד עבודה זרה, ולמרות שהיה מלך ישראל, והיו לו גם זכויות בכך שלחם מלחמות ישראל ושמר על הכבוד הלאומי, עדיין נחשב לרשע, שכן מרד בה' ופעל נגד רצונו. רש"י שם כותב שכולם חיכו ליום שבו ימות, והתוספות (במסכת בבא קמא דף יז.) כתבו שאמנם חבריו ואוהביו התאבלו על מותו, אבל הצדיקים שבדור שמחו על כך.

כדאי להדגיש, שראש ממשלה אינו מלך. גם אם יש לו לפי ההלכה כמה סמכויות שלטוניות, הרי שאין לו מעמד של מלך ישראל על כל הכבוד המשתמע מכך, אלא הוא מעין פקיד ציבורי בכיר. בוודאי שאין להשוות את יחסו של דוד לשאול, שהיה מלך צדיק עליון ונמשח ע"י נביא, ליחס שצריך להיות לנו כלפי מנהיגים מושחתים ורשעים שאינם מאמינים כלל בה' ואינם שומרי מצוות.

ברור שאם יש מנהיג רשע חולה, שלא שייך להתפלל לרפואתו: האם אנו רוצים שיחזור לשלטון, וימשיך במעשיו הרעים ובתוכניות החורבן שלו חלילה?! אמנם לא צריך להתפלל שימות, אבל צריך לבקש שבכל מקרה לא ימשיך להנהיג את המדינה ולא יוכל לגרום עוד צרות לעם ישראל. אפשר גם להתפלל שיחזור בתשובה ויתקן את כל הנזקים שגרם.
שנשמע ונתבשר בשורות טובות,
צוות משיבים ישיבת ההסדר קרני שומרון
karnei_shomron@intermail.co.il