שאלה
שלום.
בחיים מה שחשוב זה תורה, "ותלמוד תורה כנגד כולם"ופעם למדתי שבנאדם שלומד תורה ובנאדם שמציל חיים-זה שלומד תורה גדול יותר, ומה שצריך לעשות בחיים -הדבר הכי משתלם זה ללמוד תורה כל היום, למה בישיבות תיכוניות הדבר הזה לא בא לידי ביטוי? ובכלל בחיים, לימוד תורה? כן יש דף יומי, ומשנה והלכה יומית, אבל למה לא כולם לומדים תורה כל הזמן? למה השאיפות שלי לא מסתכמות בללמוד תורה בשקט? למה לא מחנכים לזה? -גלעד-
תשובה
בס"ד
שלום רב
אשרך שאתה מבין שבאמת תלמוד תורה כנגד כולם, ושמצות תלמוד תורה היא חשובה מאד. אשרך!! זו האמת לאמיתה, שלימוד תורה הוא מהדברים החשובים ביותר, ואכן צריך להשתדל ללמוד תורה כמה שיותר, וזכות גדולה יש לכל רגע של לימוד תורה.
אמנם, צריך לדעת שלמרות שלימוד תורה גדול אף מקיום מצות, אנו לא פועלים על פי הערכת הגדול של הדברים בלבד, אלא יש לנו הגדרות הלכתיות שעל פיהם אנו צריכים לפעול, גם אם לפי הערכת הגודל של הדברים, לא מובן לנו כל כך הענין.
לדוגמא, אנו יודעים שכאשר אדם לומד תורה ובאה לפניו מצוה עוברת, הוא צריך להפסיק את הלימוד ולקיים את המצוה, ולמרות שהמצוה היא פחות חשובה מלימוד תורה, אך ההלכה היא ברורה שצריך להפסיק את הלימוד ולעסוק במצוה ולאחר שגומרים לעשות את המצוה צריך לחזור וללמוד תורה.
אמנם הרבה הסברים יש לדבר, מדוע מפסיקים מלימוד תורה על מנת לעסוק במצוה, אך אינני רוצה להכנס אל הדיונים בנושא, למרות שהם חשובים הואיל ואין כאן המקום.
אך לא רק מצוה היא דוחה את מצות לימוד תורה אלא גם יש דבר שהוא מציאותי. האדם צריך לעסוק בפרנסה, הוא צריך לחיות בעולם, ואסור שהוא יפול נטל על הציבור, הוא צריך לדאוג לעצמו, לפרנס את עצמו, להקים בית ולפרנס את אשתו ואת הילדים שיבואו בעז"ה. וזו הדרך של החיים שלמענה הוריד אותנו הקב"ה אל העולם, ולכן לצורך פרנסה צריך לפעמים לבטל תורה, שביטולה הוא קיומה, שכאשר האדם לא יכול להסתדר מבחינה כלכלית הוא גם לא יכול ללמוד.
לכן אנו מוצאים במשנה במסכת קידושין שהאדם צריך לדאוג לבן שלו, לדאוג לו למשך החיים שלו ולא רק ללמד אותו תורה אלא גם ללמד אותו אומנות, ללמד אותו את הדרך שבה הוא יוכל לבנות את החיים שלו, את כל הדברים החשובים שמוטלים עליו במשך החיים.
לכן צריך האב ללמד את בנו כיצד לפרנס, כיצד לחיות ולא לומר שצריך רק ללמוד תורה.
אמנם בגמרא אנו מוצאים מחלוקת בין התנאים האם אדם יעסוק כל היום בלימוד תורה או שמא צריך לשלב גם פרנסה וגם לימוד תורה, ואומרת הגמרא שאת הדרך של הכל ללימוד תורה עשו רבים ולא עלה בידם, שהיא לא דרך המוכשרת לכל הציבור אלא ליחידים ואילו הציבור עצמו הכלל כולו צריך לחיות חיים טבעיים, לדאוג לחיים באופן הטבעי כולל פרנסה וכולל הקמת משפחה ודאגה להם.
כמו כן, צריך לדעת שאמנם לימוד תורה הוא הדבר החשוב ביותר, אך לא כולם מסוגלים לכך. הקב"ה ברא את בני האדם עם טבעים שונים, ועם יעודים שונים, לכל אחד יש את היעוד שלו, את התפקיד המתאים לו, והוא צריך לגלות את היעוד שלו ולנסות למלא את השליחות שלמענה הוא ירד אל העולם (עיין על כך בספרו של הרב ימי זכרון במאמר הראשון באריכות, שצריך לדעת שכל אדם הבא לעולם יש לו לא רק תפקיד לקיים את המצות אלא יש לו גם שליחות שזה הדבר החשוב ביותר, והוא צריך לנסות לקיים את השליחות שלמענה הוא הגיע לעולם, ולא נכון יהיה לחשוב כל הזמן על כמה שכר הוא יקבל על מצוה זו או אחרת אלא צריך לפעמים לעשות מעשים שהם כמובן אינם נוגדים את התורה ולפעול לקיום היעוד של האדם).
אך לא רק יעוד והתאמה יש לכל אחד, שנטע בו רבש"ע אלא גם התאמה ושאיפה, דברים המתאימים לו מושכים אותו לעסוק בהם, ובכך האדם מגלה את היעוד שלו, אמנם צריך תמיד לעשות את כל הדברים מתוך תורה מתוך בירור מה ה´ רוצה מאתו, וכיצד לחיות חיים של תורה אך צריך גם לנסות לקיים את היעוד מתוך ההתאמה שלנו.
כיום המציאות היא שהאדם בשביל לעסוק בפרנסתו ובמיוחד לקיים את היעוד שלו, הוא צריך לרכוש לעצמו השכלה כללית, צריך להוציא תעודת בגרות, לדאוג לכך שהוא ישיג את התעודות הנכונות, על מנת שהוא בסופו של דבר כאשר הוא ירצה לצאת את היעוד שלו הוא לא יתקע בהגבלות שיעצרו אותו.
לכן לדוגמא, אחד היעודים החשובים של לימוד תורה הוא גם ללמד תורה, והבירור של חשיבות הדבר היא למותר, אך כיום על מנת ללמד תורה צריך תעודת הוראה, ואדם בלא תעודת הוראה יתקשה מאד ללמד תורה, כמו כן גם אם יצליח למצוא עבודה, הוא יתקשה לפרנס את משפחתו, ועל מנת להוציא תעודת הוראה חייבים תעודת בגרות, ועם ציונים אלו ואחרים, ובודאי למקצועות אחרים שהדרישות גבוהות אף יותר.
לכן אדם אשר לא ידאג לדברים אלו הוא פוגע בעצמו, אמנם אם האדם הוא מאד רציני והוא יודע ומוכן לכך, שהוא ישלים את הלימודים כאשר יגיע הזמן, וכעת הוא מבין שהתפקיד שלו זה ללמוד תורה, יש מקם לשקול באופן פרטי מתוך שיקול מדוקדק לעשות את הדבר.
אך רוב רובם של בני הנוער כיום אינם מסוגלים להקדיש את כל היום שלהם בלימוד תורה, ולכן הדרך היא לנסות לשלב בין לימוד התורה לבין לימוד הפרנסה והבסיס ללימודים אחר כך, אמנם לא תמיד זה קל, ולפעמים אחד בא על חשבון השני, אך צריך לשאוף תמיד להוסיף את לימוד הקודש לחזק את לימוד התורה שהוא יהיה העיקר ובכך להתחזק ולהתקדם כל הזמן.
כיום ישנן כבר כמה וכמה ישיבות קטנות אשר לא לומדים בהם לימודי חול, ומי שזה מתאים לו בהחלט זה דבר חשוב, וישנן ישיבות אשר בהן הדגש על לימוד הקודש הוא יותר גדול ואמנם הם גם כן מוציאים תעודת בגרות אך פחות מפותחת אלא תעודה מינימלית, ומי שחשקה נפשו בתורה חשוב שישקול היטב את דרכו כיצד הוא יתקדם ומה אסור לו להקריב שכן לאחר מכן הוא יתקשה לתקן את מה שהוא מפסיד.
בברכת הצלחה רבה
יצחק.