לימוד תורה לעומת תפילה בציבור

תפילה בציבור היא חשובה ביותר. וחז"ל הפליגו בדבריהם על חשיבותה. עיקר התפילה בציבור היא בכך שמתפללים את תפילת העמידה ביחד, דבר שנותן כוח יתר לתפילה שכן היא הופכת להיות תפילת רבים. כמו כן יש לזכור שרק בתפילה בציבור יש קדיש וקדושה וברכו. מעבר לכך אין ספק שתפילה בציבור נעשית ביתר רצינות וכוונה, במיוחד לאורך זמן.
להלן דברי השולחן ערוך בעניין זה באורח חיים סימן צ, סעיף ט: ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים. וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בב"ה.
סעיף י: כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת, אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה.
סעיף יא: מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו.
והמשנה ברורה שם מדגיש: אפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבהכ"נ עם הצבור מפני שאין הקב"ה מואס בתפלת הצבור ואפילו היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם.
לאור כל זאת חשוב מאוד להתפלל בציבור. אמנם יש סיפורים על גדולי ישראל שבדבקותם העצומה בתורה העדיפו את הלימוד על תפילה בציבור, אך זו דרך ליחידי סגולה שהגיעו למדרגה מיוחדת ואין זו דרך נכונה לאחרים.
מעבר לכל האמור לעיל יש חשיבות גדולה לשמירה על מסגרת המתאימה למסגרת הכללית של הישיבה. הניסיון מלמד שמי שבונה מסגרת לעצמו יוצא לבסוף נפסד, וגם גורם בכך לערעור המסגרת הכללית. לכן המלצת היא להקפיד על שינה בזמן, לימוד בזמן ותפילה בזמן, וזו היתה מאז ומעולם גם הדרכתם של ראשי הישיבות למיניהן.

כל טוב,

רונן לוביץ