לימוד גמרא

הנחת היסוד הטמונה בשאלה, אם הבנתי אותה כראוי, היא שאדם מחוייב ללמוד דווקא גמרא כדי לצאת ידי חובת מצוות לימוד תורה. הנחת יסוד זו בטעות יסודה! אבאר בקיצור את הדברים:

1. אמנם אדם מצווה ללמוד תורה בכל יום, וכך פסק הרמב"ם "כל אדם מישראל חייב בתלמוד תורה....ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה".

2. בתלמוד מבואר, והדברים נפסקו להלכה בדברי הרמ"א (שו"ע י"ד רמ"ו ס"א) שבשעת הדחק אם אדם רק קרא ק"ש בבוקר ובערב הרי שמילא את חובתו וקיים את מצוות תלמוד תורה.

3. שו"ע פוסק (שם) שאם אין אדם יודע ללמוד הוא יכול לקיים את מצוותו ע"י תמיכה בלומדי תורה אחרים.

מכל הנ"ל עולה באופן ברור שקיום החובה הבסיסית של לימוד תורה אינה קשורה בהכרח בלימוד גמרא. על אף האמור אין צורך לומר שההסתפקות במועט אינה מעלה בהקשר זה וראוי לכל אדם (גברים כנשים) להשקיע זמן משמעותי הרבה יותר במתנה הגדולה שנתן לנו הקב"ה – היא תורתו – ולדבוק בה שכן היא עץ חיים היא למחזיקים בה. גם באדם שמשקיע שעות רבות בלימוד תורה דנו חז"ל כיצד יחלק את זמנו, הרמב"ם והשו"ע בעקבותיו אומר שיש שני שלבים בחייו של אדם:

א. בשלב ראשון כאשר הוא בתחילת דרכו הלימודית יחלק את הזמן המוקדש ללימוד לשלשה חלקים שווים:

a. שליש יעסוק בתורה שבכתב.

b. שליש יעסוק בתורה שבעל פה ברמה בסיסית.

c. שליש יעסוק בלימוד עיוני של הסקת דבר מתוך דבר וכד´. כלומר רכישת היכולות ללימוד בעיון.

ב. בשלב שני כאשר ידיעותיו של האדם מבוססות יותר אומרים הרמב"ם והשו"ע שישקיע את מירב עיתותיו בלימוד העיוני אך בלי לזנוח לגמרי את לימוד התורה שבכתב ואת הלימוד הבסיסי בתורה שבעל פה כדי שלא ישכח את הדברים. לא ברור לחלוטין מהו לימוד העיון בשלב זה מתוך מכלול דברי הרמב"ם נראה שהוא מתכוין שיעסוק בלימוד פילוסופיה, אחרים יסבירו שמדובר על לימוד גמרא בעיון מירבי עם הפרשנים השונים, אחרים טוענים שמדובר בלימוד מחשבת ישראל אמונה קבלה וכד´.

לפי מודל זה ברור שאין לתת את הבכורה רק ללימוד גמרא. ללא ספק אדם שהוא עדיין בראשית דרכו הלימודית (ואין הכוונה בהכרח לאדם צעיר בשנים אלא גם לאדם שהיקף ידיעותיו אינו רחב דיו) צריך להשקיע בתחומים השונים של עולם התורה. גם אדם שהגיע לרמה בסיסית משביעה רצון וצריך להתמקד, אין ספק שההתמקדות לא תהיה בהכרח בתחום לימודי הגמרא בדווקא. כך פוסק גם השו"ע וכך עולה גם מספרים אחרים וממודלים לימודיים כדוגמת מה שהטווה הרמח"ל בכתביו.

בעלי התוספות ובעקבותיהם הרמ"א חלקו על מודל זה, לדעתם די בלימוד גמרא ופוסקים כדי לרוות את צמאונו של האדם בכל התחומים הנ"ל. מפה נוצרה מסורת הדורות שיש התמקדות יתרה בלימוד הגמרא. על אף זאת אני רוצה להדגיש שאין הם טוענים שלא צריך את ההתמקדות המשולשת בתחומים השונים אלא שהם סבורים שלימוד הגמרא מספק את הצורך בידיעות בתחומים השונים. וזה לשון הרמ"א (שם סעיף ד´) "ויש אומרים שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה ובגמרא אדם יוצא ידי חובתו בכל". הרמ"א אינו טוען שאל לו לאדם לקבוע עיתותיו במקרא או במשנה אלא טענתו היא שאם רוצה להתמקד בלימוד גמרא בלבד אינו יוצא נגד דברי חז"ל הדורשים ידע רחב יותר. על כן גם לדעת הרמ"א אם אדם רוצה להתמקד בתחומי עניין שונים בלימוד התורה ולא רק בגמרא יבורך כל עוד הוא שומר על איזון בין התחומים השונים.

לאור כל האמור לעיל אם אדם רוצה לקבוע את עיתותיו בלימוד תורה לאו דווקא בגמרא ובפוסקים, אלא רצונו לעסוק בתנ"ך, משנה, מחשבת ישראל וודאי שהוא מקיים את מצוות תלמוד תורה כראוי, כל עוד הוא נמצא במגע מסויים עם התחומים האחרים בהם אינו מתמקד.

על אף כל האמור הרי שמסורת הדורות העניקה חשיבות יתירה ללימוד גמרא בדווקא. שמעתי לא אחת מפי מו"ר הרב עמיטל זצ"ל שלא בכדי הוא. הראיה לכך היא משיעורים הניתנים במקצועות אחרים בתורה שחיי המדף שלהם קצרים יחסית ואין נם מחזיקים מעמד בעוד ששיעורי גמרא והלכה בקהילות שונות מחזיקים מעמד שנים ארוכות ואף עשרות שנים. מסתבר שיש בלימוד הגמרא פן רוחני שאינו מקבל מענה בשאר סוגי לימוד הגמרא. מניסיוני אני יכול להעיד שמקום הביטוי העצמי או הסברא האישית רב יותר בלימוד הגמרא (ואף כאן יש מקום לחלק בין מסכתת שונות ונושאים שונים) ועל כן עבורי לימוד זה מהווה עוגן חזק יותר בקשר שלי עם הקב"ה.



כל טוב

יוסף סלוטניק

מעלה גבלוע



(התשובה ניתנה מהרב יוסף סלוטניק)

רבני בית הלל משיבים על שאלות גם בפייסבוק - כנסו עכשיו - http://www.facebook.com/B.Hillel?filter=2