לחלק ממתקים כדי שיקשיבו לפעולה

אהלן.

כל הכבוד על עבודת הקודש בהדרכה ועל הרצון לברר ולהעמיק בענין הזה.

את מעוניינת להשיג שקט בפעולה. כשחילקת ממתקים היה שקט. המטרה הושגה. עד כאן הכל בסדר. עכשיו השאלה המעניינת היא: מה המטרה שלך כמדריכה? מה את מנסה להשיג? אפשר לומר באופן כללי שמדריכים מנסים ליצור איזו השפעה ערכית על החניכים באמצעות הקשר ביניהם והפעילות המשותפת. אז את טוענת: אני מעבירה מסרים בפעולות. כדי שהמסרים יובנו דרוש שקט. ממתקים=שקט, מה שהיה להוכיח.
אני מציע משוואה אחרת. אציב כאן כמה טענות שמתחברות למסקנה, והרי הן לפנייך:
1. אם תיקחי את כל הזמן של ההדרכה והפעילות עם החניכים בסניף ומחוצה לו, את עלולה לגלות שזמן ה"פעולה" תופס אחוז מאוד קטן מסך זמן הפעילות. דוגמא – קחי שבת סטנדרטית בסניף: החניכים מטפטפים לסניף, מדברים, אולי משחקים משהו – 30 דקות. מתפללים מנחה – 25 דקות. פעולה – עד 30 דקות. משחקים ופעילות חופשית: 30 דקות. ערבית והבדלה: 35 דקות. תוסיפי לזה את כל הטיולים, המחנות, ויתר הדברים ותראי שהמשקל של הפעולה ה"רשמית" הוא קטן למדי באופן יחסי. זה רק לשם הבנת הפרופורציות.
2. ה"קטע" של הסניף הוא לא ללמד דברים. את זה ביה"ס יודע לעשות יותר טוב. הקטע המיוחד שלנו כמדריכים זה להשפיע דרך קשר אישי, דרך יחסים של אמון בינינו לחניכים. זו "עבודה" מסוג שונה לגמרי. כשאנחנו יוצרים אמון וקשר איכותי, כל דבר שאנחנו עושים ואומרים – בלי קשר ל"פעולה" – נקלט ומשאיר חותם. נכון, בכל מקרה החניכים שמים לב לכל דבר שאנחנו עושים, אבל כשיש קשר אישי משמעותי המשקל של המקום שלנו בחייהם גדול יותר, ולכן יש לנו יכולת רבה יותר להשפיע בצורה מכוונת ועקבית. כשאנחנו מודעים להשפעה הזאת אנחנו מבינים שהפעולה זה בכלל לא הדבר הכי חשוב! האמון והיחסים הבין אישיים הם גורמים הרבה יותר משמעותיים מכל דבר שקורה בפעולה עצמה, והם נמצאים שם כל הזמן: בטיול, בזמן המשחק, ובמיוחד בתפילה.
3. אז בהחלט חשוב להכין פעולות מושקעות, ובהחלט כדאי לנסות וליצור שקט כשאת מדברת. אבל כשאת מתגמלת את השקט בממתקים את בעצם אומרת לחניכות: "השקט הוא הדבר הכי חשוב. הפעולה היא הדבר הכי חשוב. השמעת מסר מילולי הוא הדבר הכי חשוב". אבל זה בעצם לא נכון ולא משרת את המטרה האמיתית שלך: ליצור קשר אמיתי ולהשפיע.
4. אז אילו מסרים כן כדאי לשדר לחניכות? הנה כמה הצעות על חשבון הבית:
- אני אוהבת אתכן כמו שאתן!
- אני רוצה לבלות איתכן זמן ולהכיר אתכן לעומק.
- אני רוצה לעשות איתכן כיף וליהנות יחד.
- אני רוצה לפעמים לדבר איתכן על דברים ולשמוע מה דעתכן ומה יש לכן להגיד.
- אני לא מנסה "לתקן" ו"לחנך" אתכן, גם אני לא מושלמת וזה בסדר גמור.
המסרים הללו הם אמיתיים. אין כאן שום מניפולציה מתוחכמת. אם תאמיני בהם וגם החניכות שלך יאמינו, תוכלי לחולל נפלאות בהדרכה. יקשיבו לך יותר כשתרצי לדבר (ולא תמיד תרצי, כי יהיה לא פחות חשוב לך להקשיב להן) ויתייחסו אלייך בצורה שונה לגמרי. זה מקום אחר לגמרי מהמקום שבו מתלבטים אם לחלק ממתקים או לא, או האם לעשות צ'ופר עם בריסטול או עם קרטון ביצוע.
ומילה אחרונה: גם תזונה נבונה ומודעות לבריאות הם ערכים חשובים ואספקה קבועה של ממתקים (עם או בלי סוכר) לא ממש מסתדרת איתם. אבל זה באמת לא ממש קשור לעצם השאלה, פשוט הייתי חייב... (=
בהצלחה רבה!
אוהד.
(לשאלות נוספות, הבהרות ובכלל: nuvy23@gmail.com)