שאלה
בס"ד
שלום,
אני עכשיו עושה שירות לאומי ויצא לי בזמן האחרון לדבר עם המון אנשים על הנושא של לזרום בחיים..
אתמול היה לי שיחה עם אחד שלדעתו ברוב ההחלטות בחיים צריך לזרום.. לא לחשוב יותר מידי.. הוא חושב שאנשים שחושבים על דברים לפני שהם עושים אותם, הם אנשים כבדים. לדוגמא להחליט בספונטניות ליסוע לצפון לשבוע מבלי לקחת איתך אוכל וכו ולהגיד "יאללה נסתדר.. נזרום.."
עכשיו כשאני שמעתי על זה אמרתי לו שזה לא צריך להיות הדרך שלנו.. אדם צקיך לשקול דברים לפני שהוא עושה אותם ולחשוב על התוצאות שיכולות לבוא.. יש דברים כמו השגרת יומיום שלא חושבים עליהם יותר מידי כמו לצחצח שיניים בבוקר או לאכול או לא.. אבל רוב ההחלטות של בן אדם צריכות להיות שקולות כמו שכתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה"
רציתי לדעת אם לדעתך אדם צריך להיות אדם זורם ולחיות את הרגע או שהוא צריך לחשוב ולשקול מעשים לפני שהוא עושה אותם גם אם זה בא על חשבון דברים אחרים כמו כיף והנאה..
לדעתי אדם שכל הזמן זורם פשוט מספק את התאווה הרגעית שלו... ואדם שזורם כל הזמן הוא אדם שהרגש שלו מוביל אותו... השכל אמור להוביל את הרגש, נכון?
אני ממש לא יודעת אם מה שאני חושבת זה הדבר הנכון כי כל מי שהיה איתי בדיון אמר שצריך לעשות מה שבא לך ולא תמיד להיות "כבדים" ולחשוב על כל דבר..
אני בן אדם כבד?? מה צריך להוביל השכל או הרגש? והאם "סוף מעשה במחשבה תחילה" אומר שלפני כל מעשה והחלטה שעושים צריך לחשוב עליו ולחשוב על התוצאות שלו?
תודב רבה רבה וסליחה על השאלה הארוכה...
תשובה
שלום לך.
שאלתך חשובה ומעניינת.
כפי שאכן את אומרת: "סוף מעשה במחשבה תחילה". ברור שמעשי האדם, ובפרט מעשיו של יהודי, צריכים להיות שקולים ומדודים, ואין הכוונה פה להיות כבדים!
בחסידות כתוב פעמים רבות כי צריך "להשליט את המוח על הלב", בין בענייני גשמיות ובין בענייני עבודת ה´.
כמובן שאין פה הָכְוַנה להיות "כבדים". אפשר לקבל החלטות ספונטניות ולעשות אותן בכיף (כמובן כשאין בכך בעיות הלכתיות), אבל ברור שלא טוב לעשות כל דבר ב"זרימה" ובוודאי שלא ללכת אחרי תאוות - וגם תאוות מותרות - בצורה גורפת.
יש אמרה עממית שאומרת: "דגים מתים זורמים, דגים חיים שטים כנגד הזרם".
אני מניח שאת יכולה להיעזר באימרה חביבה זו.
כל טוב ובהצלחה
אברהם, חברים מקשיבים.