להתעורר או להתערער

שלום יקרה.
דבר ראשון שכוי´יח עצום על השאלה שלך.
ואם השורה התחתונה שלך היא ´ושאני יעבוד אותו מתוך רצון ושמחה´,
הריני להודיעך - רצון כבר יש.
בגלל שהשאלה הזאת לא הוקלדה מעצמה.
היו שם אצבעות. שלך.
בנוגע לשמחה, אנחנו נדבר על זה..

ואת צודקת. זה באמת קשה. קשה להאמין כל הזמן באמונה שלימה.
עד כדי כך קשה, שלא סתם זה משהו שאנחנו עובדים עליו במהלך חיים שלמים.
לא סתם זה נקרא עבודת ה´, ו"אדם לעמל יולד" זה פסוק שלא קשור רק לכסף.
והשאלות, הם מראות שאנחנו עדיין מחוברים.
והיאוש והידכאון, הם מראים שהיצר הרע שלנו לא נח.
ומה הוא אומר לנו? הטיעונים שלו די משכנעים למעןהאמת -
כי בשביל מה שננסה שוב,
ואז שוב לא נצליח, ושוב ניפול.
וגם אם אחרי זה שוב ושוב ננסה, ניפול על בטוח שובפ´ם
ואנחנו מאמינים לו. ונמנעים מלהתקדם בגלל זה. וזו טעות מספר אחת שלנו.

אז ההתחלה לדרך להתחזק באמונה, זה לרצות.
ואני חושבת שאת הפינה הזאת כבר סגרנו..
ובהמשך, אפשר להתחיל ללמוד. ללמוד משהו שאת מתחברת אליו.
אם את מחפשת המלצה יש את הספר "דע מה שתשיב לעצמך"-של הרב זאב קרוב,
או את "אמונות" של הרב הס. שניהם ממש מומלצים.
אני מאוד התחברתי אליהם. אבל כמובן שאת יכולה לבחור כל דבר אחר שמדבר אליך.

טעות מספר שתיים שלנו – אנחנו לא מטפלים בשורש.
כי אם למישהו יש עששת חריפה שהגיעה כבר לתוך השן,
אף רופא לא יפטור אותו בטיפול קליל.
כל רופא מתחיל אפילו ישלח אותו לטיפול שורש.
ואם תהיה הזנחה, לא מן הנמנע שתהיה מעורבת איזה עקירה בטיפול.
אז כשקורים לנו מאורעות שמעוררים לנו את האמונה,
זה טוב ויפה שהם מעוררים אותה. אבל השאלה היא אם אנחנו מתעוררים או מתערערים.
השאלה היא אם אנחנו מצליחים לראות את ההשגחה הפרטית מאחורי המאורעות שקורים לנו.
האם אנחנו באמת מאמינים – ´שכל מה שה´ עושה לטובה הוא עושה´
או שאנחנו מאמינים ´שכל מה שה´ עושה לטובה הוא עושה, כל עוד אני מצליחה לראות שזה לטובה´
ולפה אני חושבת קשורה נקודת השמחה.
כי אם לא נצליח להתחבר לנק´ שהקב"ה הוא אבא שלנו, ודואג לנו, וכל רצונו הוא להיטיב איתנו, אפילו שאנחנו לא מצליחים לראות את זה. יקשה עלינו מאוד למצוא את השמחה בכל העניין. להפך, אולי אפילו נרגיש שזה די מעיק כל המצוות והאיסורים האלה. והכל יכול להיראות לנו חסר טעם גם.
אז אולי כדאי לך לדבר עם אמא/ אחות/ מדריכה/ מחנכת כל מישהי אחרת שאת מרגישה בנוח איתה,
ולספר לה מה יושב עלייך. לנסות לחשוב איך לצמוח ולעלות מזה.
כי כדי לא ליפול שוב צריך להיות יציבים.
אני לא אומרת, לכולנו יש מעידות.
אבל כדי להצליח להתקדם מהם, להשתלם מהם, צריך איך אמרת – ´להצליח להתאושש´.

חז"ל אמרו "הבא להיטהר מסייעין אותו, והבא ליטמא פותחין לו"
תמיד הבנתי את זה שיש מעלה מיוחדת לטהרה, שלא רק ´פותחין´ אלא מוסיפים גם עזרה.
אבל התחדשה לי לאחרונה הבנה נוספת: בדרך אל הטוב רבים המכשולים והקשיים,
יש מניעות ועיכובים מבחוץ ולא פחות - מבפנים.
והצורך בעזרה הוא מחויב המציאות.
אנחנו זקוקים לסיעתא דשמיא כדי להצליח להתגבר על הקשיים.
לעומת זאת, דרך ה´לא טוב´ בנויה על האפשרויות הבלתי מוגבלות,
אפשר לעשות מה שבא לך, בלי עיכובים, בלי מניעות.
ולא נותר אלא ´לפתוח´ - פותחין לו ומשם הדרך זורמת..
אבל דווקא בזה מתייחד הטוב.
כל דבר בעל ערך הוא שמור יותר.
אם ניתן להיכנס לארמון של מלך ללא שום עיכובים,
המלך אינו מלך, והיופי אינו יופי.
והכל אחיזת עיניים.

אז שיהיה הרבה סיעתא דשמיא,
והרבה הצלחה בכל!
אם תרצי, לכל עניין, אני במייל -
נעמה
naaletz.a@gmail.com