להשתדל או ש"הכל לטובה"?

בס"ד

שלום יקירי,

ניכר מהשאלה שלך כי השקעת בה מחשבה רבה והדבר מטריד אותך מאד.
החיפוש אחר המעשה הרצוי הוא מבורך. לא כולנו מספיק יודעים לעצור ולחשוב באמצע הדרך, או אפילו בתחילתה- מה רצון ד' ממני. מה הקב"ה רוצה שאעשה.

לכן אני שמח לראות כי אתה מקדיש לדבר מחשבה, ולא סתם נותן לדברים לחלוף על פניך כאילו היו רק מקרה חולף.
"בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך".

עם זאת עלינו להכיר את הגבולות, היכן באמת יש לבדוק מחדש את הדרך, 'לחשב מסלול מחדש', והיכן עלינו פשוט להמשיך הלאה. כי לעתים זהו רק דמיון שוא המנקר במוחנו בעקבות ספק שמקונן בנו.
כשנקרה דבר מה בדרכנו אנו מחפשים הדים לתחושותינו וסימנים שינחו את הדרך קצת יותר בקלות. יעזרו לנו למצוא את התשובה לספק, יסייעו לעשות את המעשה הרצוי.
כמובן שאנו מחפשים לראות- אולי הקב"ה המשגיח עלינו ברחמיו שולח אלינו איזה אות וסימן, תמרור המנחה את הדרך. אולם אנו לא מבינים בחשבונות שמים, ולכן לא תמיד סימנים כאלה יכולים לעזור לנו.

על כך מסופר בגמרא (ברכות י,א) שחזקיה המלך ראה ברוח הקודש כי עתיד לצאת ממנו בן רשע, לכן החליט לא לשאת אשה ובכך לבטל את הגזרה. בא אליו ישעיהו הנביא ואמר לו- 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך', מדוע אתה עושה חשבונות שמים? הרי עליך מוטלת מצוות פריה ורביה.

על הרב אבינר מסופר (בגרסאות שונות) על מישהו שבא לחתום אצלו על משהו. אך כאשר החל הרב לכתוב נגמר לפתע הדיו. פנה הרב אבינר אל אותו האיש ואמר לו- 'אתה יודע מה זה אומר?'. האיש, לחוץ, משוכנע שהרב יחזור בו מהחתימה- ענה בשלילה. 'זה אומר... שצריך להחליף עט'.

לכן בתור חלוקה ראשונית עלינו להבדיל בין דבר שאנו יכולים לקבל את ההחלטה על פי שיקולים הגיוניים ומעשיים, ובין דבר בו אין לנו כמעט שיקול דעת.
אפשר להתפתות להפוך רבים מן המקרים לכאלה שאנחנו לא באמת יודעים להכריע בהם, אך אם באמת נשתדל לעשות את המיטב בקבלת ההחלטה- נראה שיש לנו האפשרות.

אם למשל יש לך התלבטות בנוגע לדרך הלימוד שלך, כאשר אתה יודע מה חסר בלימוד, במה אתה חזק יותר ובמה דרוש קצת שיפור- ולאחר שהתייעצת עם הרב וכבר החלטת שיש דרך לימוד טובה בשבילך, ולא די בכך אלא שאתה אפילו מרגיש שיפור בלימוד- אינני חושב שאתה צריך עצה מה לעשות בנידון.
ב"ה כבר החלטת.

אני לא מספיק מכיר אותך. וגם לא החבר ואפילו לא הרב שלך. אתה מכיר את עצמך הכי טוב שרק אפשר.
תמיד טוב לקבל עידוד גם מהרב. ביקורת מבחוץ בהחלטות כאלה הן מבורכות מאד, כיוון שלא תמיד אנו רואים את התמונה השלמה. אך דבריו של החבר לא צריכים לערער אצלך את ההחלטה אם אתה עצמך לא מסכים איתו.
מה שכן, בתור ביקורת מבחוץ אולי ישנה נקודה שאינה קשורה בהכרח לאופן הלימוד, וזה מה שמעיר החבר בנוגע לפן החברתי שמתפספס קצת בקשר עם חברי השיעור- אדרבה, טוב לשים לב גם לזה.
אין זה אומר שאתה מוכרח לחזור לאופן הלימוד הישן, אלא לנסות לראות כיצד להיות מעורה גם בצד החברתי. אם זה בחדר האוכל, בשיעורי האמונה, או בכל דרך אחרת.


הייתי ממליץ לך לעיין קצת בספר שמואל ב' פרק יב, בפרשת דוד המלך ונתן הנביא.
נתן הנביא מבטיח לדוד כי הבן הנולד לו מבת שבע ימות. דוד לא מוכן לקבל את הגזרה. הוא צם ונשכב על הארץ במשך שבעה ימים, ומשתדל בכל מאודו להרבות בתחנונים ולבקש רחמים על הילד.
לאחר שבעה ימים מת הילד, ופחדו עבדיו לבשר לו את הדבר. אם עד כה לא הסכים לאכול, הרי עכשיו מי יודע מה יעשה? אך דוד כששמע את הבשורה, קם, רחץ, אכל ושתה.
דוד הסביר לעבדיו כי כל עוד היה הילד חי, יכל לבקש עליו רחמים, ואולי היה הקב"ה מתרצה וחס עליו. אך עכשיו כאשר כבר מת, שוב לא יכול להשיבו עוד.

דוד המלך מלמד אותנו יסוד מאד גדול.
יש משמעות היכן אנו עומדים. האם יש לנו עוד יכולת להשפיע או לא.
כל עוד יש לנו מה לעשות- חלה עלינו חובת ההשתדלות. מה יקרה בסופו של דבר- זה באמת בידי שמים וכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.
לאחר שנפל דבר, וכבר אין לנו מה לעשות בנידון- חלה עלינו חובה לראות כיצד הדרך בה גלגל אותנו הקב"ה היא הדרך הטובה ביותר, שממנה יכולים אנו ללמוד, ובה יכולנו ללקט דברים שונים שהשפיעו עלינו כך או אחרת. וגם זו לטובה.

כך גם לגבי המקום בצבא אליו אתה מעוניין להתגייס. אם אתה מרגיש שאתה אוהב משהו מסויים, יש לך את הכישורים המתאימים וגם הרבה מוטיבציה- ברור שאסור לך להרים ידיים.

בודאי שהקב"ה הוא המנהל והמסובב את המציאות, הוא המדריך אותנו בתוך הגן הסבוך שאנו נמצאים בו בעולם הזה. אבל הכל מתנהל על פי החוקים אותם הוא טבע בעולם. חלק מהחוקים הללו הם שיש איזה פקיד בן 18 או איזה קצין קבלה שעושה ראיון ומשום מה היה נדמה לו שאתה מנגב את האף בשרוול של החולצה (מה לעשות.. בדיוק אחיין שלך היה על הכתף ובאמת 'מרח' אותך כהוגן).
יכולים להיות סימנים רבים ואולי באמת אתה אמור לא להגיע לאותו המקום. אך אלו הם כבר חשבונות שמיים, ואם ירצה ד' בכך- אתה לא תגיע לשם בסופו של דבר. הבעיה היא שאנו לא יודעים בהכרח [לקרוא] את הסימנים.

חובת ההשתדלות מוטלת עליך, והיא תלויה בהערכתך. הערכה התלויה ומושפעת משיקולים הגיוניים, מעשיים.
תמיד יהיה איזשהו גבול, והשיקולים יגיעו למבוי סתום- שם... [בע"ה]! וגם עד שם, אבל עד אותו המבוי הסתום יהיה הדבר בתוך בחירתך שלך.

אל תחשוב שאני נאיבי. לפעמים זה לא קל לחשוב בצורה כל כך הגיונית ושקולה. הרי לא סתם אנחנו מתלבטים.
ובכל זאת- כאשר יש איזו התלבטות, חשוב לנסות כמה שיותר להרגיש ולחוש לאן [נוטה הלב].
נסה את זה. תניח יד על הלב. נסה פשוט לראות מהי נטיית לבך.
לאחר שהרגשת מה ה[רגש] שלך בנוגע לדבר, ולאחר שחשבת מה אומר לך ה[שכל]. האם הקשבת ל[לב] שלך?

פעמים רבות זה יכול לפתור לנו הרבה ספקות.

ולסיום, שהיה יכול להיות לו באותה המידה גם מקום של כבוד בהתחלה-
הדבר החשוב ביותר שיכולים אנו לעשות, והוא כנראה גם העצה המועילה ביותר, יחד עם עשיית המעשה- זה כמובן [להתפלל].
אתה הרי רוצה לעשות מעשיך לשם שמים. אתה מעוניין לנסות ולחוש מה "ד' דורש מעמך".
אם כך- מה טבעי יותר מלבקש מריבונו של עולם שיעזור לנו למצוא את ארחותינו, לילך בדרך הנכונה והישרה לפנינו, שהיא הישרה לפניו.


מקווה שהועלתי במשהו.
אם יש עוד משהו שתרצה לשאול- בשמחה רבה!
תוכל לכתוב אלינו, או אם תרצה, תוכל לשלוח אל כתובת הדוא"ל שלי.

ב"הצלחה רבה,
עלה והצלח בלימודך, ושיהיה שירות בונה ומועיל!

ניר
nirka10@gmail.com