להיות דתית-לאומית או חרדית?

מתחזקת יקרה שלום,



את מתארת את מצבך באופן מעורר השראה, התחזקת, ואת רוצה להמשיך ולהתחזק. זאת הבנה יפה שהאמונה היא דרך, דבר דינאמי, מתקדם בתנועה. זה נכון שיש דברים בסיסיים שאנחנו מקבלים על עצמנו. פעמיים ביום אנחנו מקבלים עול מלכות שמים בקריאת-שמע מחליטים בכל פעם מחדש שמעכשיו ועד סוף חיינו נאמין ונעבוד את ה´. אבל ההחלטות וההתלבטויות שאדם מאמין צריך להמשיך ולקבל במהלך חייו לא נפסקות לעולם. בכל שלב אנחנו נמצאים מול מגוון אפשרויות, ובוחרים באפשרות הנכונה ביותר לשלב זה. כתבת יפה את היתרונות והחסרונות של הדרכים השונות שמוצבות בפניך. כל דרך היא אידאל פני עצמה, ישנו אידאל של בניית המדינה ולהיות חלק חי ונושם מן האומה היהודית, בעזיבת הדגם הגלותי של היהודי המובדל ע"י גטאות מעולם הגויים שסביבו. ישנו מנגד גם אידאל ההתנתקות מתרבות שלילית, אידאל של טהרה, שמירת עיניים, וחיים בעולם שכולו תורה כפי שניסחת בעצמך.



אנסה לתת לך כמה נקודות למחשבה:

ישנו מושג שנקרא "שביל הזהב" או "דרך האמצע", גישה המזוהה עם הרמב"ם. התמצית של הגישה הזאת היא שעל האדם באופן כללי להיות תמיד מאוזן, ולא קיצוני במידה כזאת או אחרת.

יש כמה דרכים להבין את הגישה הזו:

הדרך הכי פשוטה היא שיש שתי מידות קיצוניות ואדם צריך לדעת לנהוג תמיד במידה האמצעית ביניהן (דוגמא: לא להיות קמצן, ולא להיות פזרן, אלא להיות נדיב).

דרך יותר מורכבת להבין את זה היא שעל האדם לרכוש את שתי המידות הקיצוניות, אבל לדעת ליישם כל אחת מהן בזמן המתאים. לפעול בדרך היעילה ביותר באותו מצב.



בשאלה שלך נתת ביטוי לאלמנט משמעותי בעולם היהדות - אלמנט ההשפעה החברתית. היהדות מאוד מודעת לכך שהחברה/הזולת היא דבר שמאוד משפיע על האמונה ועל עבודת ה´ - לטוב ולרע. כמו שכותב הרב בהר"ן בספרו "החברה והשפעתה", ולכן חשוב להבין את האלמנט הזה. האדם הוא יצור נח להתרשם. מרגע שהוא נולד הוא לומד ללכת ולדבר ע"י חיקוי ההתנהגות של הוריו. אך הרב בהר"ן ממשיך ומפנה את תשומת הלב לעובדה שבכל שלב בהתפתחות האדם, הוא מושפע מהחברה בצורה אחרת. בהתחלה הוא מושפע מהוריו בלבד, אחר-כך גם ממשפחתו ומאוחר יותר מחבריו. בגיל ההתבגרות הוא מושפע מחבריו בלבד ומורד בהוריו, כדי להוכיח שהוא אינו מושפע.

לבסוף, אומר הרב, השלב בו אדם הופך לאדם בוגר, שלם ובשל – הוא השלב בו הוא זה שמשפיע על סביבתו, יותר משסביבתו משפיעה עליו. (שלב בו החברה אינה משפיעה כלל, לא קיים).



חשוב שתחשבי עם עצמך ותביני באיזה שלב את נמצאת. עד כמה הרשמים שנמצאים בסביבתך, משפיעים עליך ומטביעים בך את חותמם. מכתיבתך עולה כי חשיפה, היא דבר שמאוד מטריד אותך כרגע (למשל כשתיארת את החסרונות בחברה הדתית-לאומית התמקדת בחשיפה לתקשורת). יכול להיות שזה מבטא את השלב שבו את נמצאת בתהליך ההתחזקות, שלב רגיש שבו התמודדות מול חשיפה רק תזיק ולא תתרום. אולי בשביל השלב הזה, מסגרת יותר סגורה, "בועתית" ומגובשת תתאים לך יותר. יכול להיות שבשלבים יותר מאוחרים תרגישי שאת פחות "פגיעה", יותר מגובשת ותרגישי צורך "לצאת החוצה" לחברה הפתוחה ולתרום מאישיותך ועקרונותיך.



אך לצד ההחלטות המעשיות שתקבלי, והכניסה לחברה זו או אחרת שתעשי, תזכרי תמיד שכל זמן שאדם נמצא בחברה – הוא מושפע ממנה, לטוב ולרע. צריך להיות מודע לכך ועד כמה שאפשר, לא להיות נוחים להשפעה. עד כמה שאפשר להתקדם ולהתבגר מהמצב היילדי בו כל הנהגה יוצרת רושם ומשפיעה.

ב"חברה והשפעתה" כותב הרב בהר"ן בצורה פיוטית ומיוחדת כיצד הדרך להפוך מאדם פאסיבי, היא להתרגל ולהשתדל להיות אדם אקטיבי.

הדרך להפוך מאדם שהוא "צרכן" של החברה, אדם שצריך, אדם שלוקח, אדם תלותי כמו המצב היילדי,

היא להתרגל ולהשתדל להיות אדם שנותן. כשאדם מתרגל להיות בצד הנותן, הוא משנה את "מאזן הכח" שלו בתוך החברה, והופך לצד החזק בחברה ולא החלש.



את כותבת שאת מעוניינת להמשיך ולהתחזק, משמע את כבר בדרך הנכונה – המשיכי וחזקי את הקול שלך, אל מול קולות החברה וציירי בעצמך את הנתיב שלך, את הדרך האינדיווידואלית שלך, את שביל הזהב שלך.



טל שוטנשטיין

´חברים מקשיבים´

Tal.schott22@gmail.com