לא רוצה לעבור דירה!

שלום יקרה.

באמת ממש קשה לעבור דירה ככה באמצע החיים.
באמצע הכל! את עם חברות שלך כבר. ובבית הספר מכירים אותך. ואת השגעונות שלך. והשטויות והדברים שאת אוהבת לעשות.
ויש לך איזה שהיא שליטה על מה שקורה סביבך.
ופתאום להתחיל הכל מחדש.
ולהיכנס באמצע. ומה יחשבו עלי. ואיך ילך. ולמי יש כח לזה בכלל?!
קיצור, די הגיוני שאת לוקחת את זה קשה. הגיוני ממש.

אבל אם ההורים שלך החליטו,
אני מניחה שהם לא עשו את זה מתוך גחמה של רגע,
אלא הם ישבו, חשבו ויש להם שיקולים.
שיקולים אמיתיים. שיקולים שכוללים את טובת הבית.
אז אני לא בטוחה שלהתנגד להורים שלך זה יהיה הרעיון הכי טוב.
זה יכול לגרום להרבה כעס בבית ותסכולים מיותרים.
אבל לעומת זאת, לשבת ולדבר איתם באופן בוגר יכול להיות רעיון מצויין.
את יכולה לקבוע איתם שעה שנח גם לך וגם להם,
וגם אם התוצאה לא תהיה – 'את יודעת מה חמודה, סבבה נישאר במרכז לנצח'
יכול להיות שתצאי עם תובנות אחרות לגמרי לגבי כל הסיפור הזה.

שווה לבדוק אופציה שאולי כן תוכלי להמשיך באולפנה שלך ולגור ביישוב.
ואז זה לא הכל חדש, אלא רק חלק, ויש משהו שיותר קל להסתגל אליו ככה.
אבל יכול להיות שגם ממש אין מצב שתוכלי להישאר באולפנה שלך.
ואת חייבת לעבור למקום חדש.
במקרה הזה בואי נחשוב למה זה כל כך נורא.

מה שמפחיד אותנו בכל זה – זה שזה חדש.
יישוב חדש. ביתצפר חדש. חברות חדשות. הכל חדש דנדש.
יש איזה הרגשה של 'איבוד', חסר איזה שהוא אי מוכר של שפיות.
מקום שאתה מרגיש בטוח בו, כי אתה כבר מכיר. תחושה של בית.
בתור בנ"א, ומה לעשות, זה קורה לטובים ביותר,
אנחנו מפחדים משינויים. במיוחד מהקיצוניים שבהם.
הרבה פעמים נעדיף להישאר עם הישן והלא בהכרח טוב בשביל לא להתחיל הכל מחדש.
ובלי לשים לב, אנחנו עלולים לפספס הזדמנויות ענקיות בחיים שלנו.

פעם שמעתי את הסיפור של סטיב ג'ובס המנכ"ל של 'אפל',
על ההקמה של החברה שלו. ואני רוצה לספר לך אותו.
הוא סיפר, שכשהוא היה בן 20 הוא וחבר שלו הקימו במוסך של הבית את אפל.
אחרי עשר שנים החברה גדלה להיות חברה עם 4000 עובדים,
ששווה שני מיליארד דולר.
ואז – פיטרו אותו.
איך אתה יכול להיות מפוטר מחברה שאתה הקמת?
כשאפל גדלה, ג'ובס שכר מישהו שהוא חשב למאוד מוכשר
בכדי שינהל את החברה יחד איתו.
ובהתחלה זה באמת זרם, אבל בהמשך החזון שלהם לגבי העתיד
התפצל, וזה הגיע לעימות. והדירקטוריון לא היה בצד שלו..
הוא ממשיך לספר, שהוא ממש לא ידע מה לעשות עם עצמו למשך כמה חודשים.
ואז הוא החליט – להתחיל מחדש.
'לא ראיתי את זה אז, אבל כנראה שלהיות מפוטר מאפל זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי',
הוא הלך והקים 2 חברות חדשות: 'פיקסאר' ו'נקסט',
שאני לא יודעת אם את יודעת, פיקסאר הם סטודיו האנימציה הטוב בעולם היום.
לימים, אפל קנתה את נקסט, שכיום נמצאת בלב התחיה של אפל.
ושום דבר מזה לא היה קורה לדבריו, אם הוא לא היה מפוטר מאפל.
ואת הנקודות אנחנו יודעים לחבר רק במבט לאחור.
אפ'פם לא במבט קדימה.

אולי המנכ"ל של אפל לא יסכים עם ההגדרה הבאה שלי,
אבל אני כל כך מאמינה בה, שאני מסכימה לקחת את הסיכון.
אצלנו היינו קוראים לזה 'השגחה פרטית', 'כל דעביד רחמנא לטב עביד'.
נשמע קלישאתי? אולי. אבל זה הכי נכון בעולם.
הידיעה שה' איתי בכל מאורע שקורה לי בחיים שלי.
'דעביד' - שגם מה שנראה לי שנעשה בדיעבד, ואני כביכול מוכרחת לעשות אותו,
טומן בחובו איזה טוב שהיום אני לא מבינה אותו.
וכמו מול ההורים, את יכולה לקבוע עם ריבונו שיחה.
מתי שנח לך. לו תמיד יהיה זמן לשמוע אותך.

אז כן. יכול להיות שלא נשארת לך ממש ברירה.
וזו עובדה מוגמרת. ואתם עוברים ליישוב. וצריך להתחיל מחדש.
ולך יש את הבחירה. כמו כל דבר בחיים שלנו –
את יכולה 'לעבור' את זה בכמה דרכים,
או - להתבאס, יש מי שיאמר בצדק, באמת קשה וכו'
ואז גם ההתחלה במקום החדש תהיה קשה יותר – כי זו תהיה התוצאה הישירה. ככה השכל אומר.
או – להחליט שאת צומחת מזה. את לומדת משהו בחיים שלך על להמשיך במצבים שונים.

אם תרצי אני במייל, ואני אשמח לשמוע על חברות ישנות, חדשות ומה שבינהם :)
שיהיה הרבה בהצלחה!
ושנה טובה טובה.
נעמה
naaletz.a@gmail.com