שאלה
אני בן עשרים ואחד אחרי שנפגשתי עם מס בנות פגישה אחת וראיתי מיד שזה לא שיך יצא לי להכיר לפני מספר שבועות בחורה שעל פניו נראית מתאימה ,אך למרות שיצאנו כבר מספר רב של פגישות לא נוצר מבחינתי קשר ריגשי.האם עלי להמשיך או שעלי לסים קשר זה?ואם כדאי לי להמשיך אשמח אם יוכלו להנחות אותי איך ליצור קשר יותר משמעותי.בתודה.
תשובה
שלום.
הקדמה עקרונית – כל הנושא של הפגישות לקראת החתונה הוא רחב ויש הרבה מה ללמוד ולהעמיק בו (הבנת מושג האהבה, הציפיות מבן הזוג, ועוד ועוד). בניגוד לתפיסה האינסטינקטיבית המודרנית שיש בה איזה מבט רומנטי שקליק האהבה אמור לקרות לך ברגע ומשם אתה מסודר אני למדתי להבין שיש כאן מערכת מסודרת ועמוקה של תובנות שמעמידות אותך על המסלול הנכון והאמיתי. המסגרת שבה אני עברתי הדרכה לקראת החתונה ובה אני ממשיך ללמוד באופן סדיר על משפחה וזוגיות היא מכון בנין שלם ואני בהחלט ממליץ להתיעץ איתם על הדרכה מסודרת בענין. (לפחות בימי העיון הגדולים יש למכון מסלול מיוחד לרוקים לקראת חתונה). חוץ מזה יש שיעורים בנושא במסגרות אחרות שמלמדות על זוגיות (אני מכיר קצת במכון מאיר, שאפילו הוציאו דיסק עם שיעורים בענין). כל מה שאכתוב בהמשך יהיה רק נגיעה בנושאים שרלונטים לשאלה הספציפית.
כל הנושא של קבלת החלטות הוא לא פשוט ובטח בהחלטה כה משמעותית כמו חתונה. בכל החלטה אני תמיד מנסה לערוך איזה מאזן של שיקולים לכאן ולכאן אבל יוצא שברוב ההחלטות אין איזו הכרעה שכלית ברורה ןמה שמוביל אותך בהחלטה היא איזו "תחושת לב" לאחד הכיוונים (שבעצם אתה בוחר בשיקולים שנראים לך יותר חשובים).
אחד מרבותי אמר לי פעם שזה לא מקרי אלא ענין עקרוני והסיבה היא שבכל ענין שאנחנו פוגשים בחיים יש לא רק את הצדדים הגלויים שאנחנו יכולים לתאר ולהבין ולהכניס לתוך שיקולים אלא יש גם מפגש סמוי בלתי אמצעי עם הדבר. למשל - כשאתה נפגש עם חבר מעבר למילים ופרטי המידע שתחליפו יש רובד יותר נסתר של מידע שנקלט מהבעות פניו ושפת הגוף שלו ושאותו אתה קלטת לפחות בתת מודע שלך.
כעין זה יש את הרובד הכי עמוק והכי נסתר של המפגש והוא מפגש הנשמות. הצד הזה הוא בעצם המפגש הכי אמיתי, הפגישה העיקרית – היש הפנימי שלך, מי שאתה באמת בעומק עומקך נפגש עם אותו רובד אצל החבר. כשאנחנו באים להתיחס למה שהיה צריכים איך שהוא לנסות להיות קשובים גם לרבדים הנסתרים של המפגש – והם באים לידי ביטוי בתחושות הבטן שלנו, בתגובה הכללית שהמפגש עורר אצלנו.
הרובד השכלי של הניתוח יכול לתת כיוונים כלליים, יכול אולי לעזור לנו לתת ניסוח הגיוני לתחושה הפנימית שלנו אך עצם המפגש הוא מעבר לשכל. הוא מפגש חיים. עד כאן תובנות שנכונות לכל מפגש.
נגזרת ראשונה של ההבנה הזו בנושא הפגישות לקראת חתונה היא שהיא שמה במקום הנכון את כל רשימת התכונות והדרישות שיש לנו במודע או שלא במודע מבן / בת הזוג. ברור שחשוב לחשוב מה הכיוון שלי בחיים ומה המשמעות של זה לגבי בן הזוג שאני מחפש, וברור שיש הרבה תכונות טובות חשובות, והתאמה בתכונות האופי יכולה מאד לעזור (אני מחפש מישהי "רצינית", "זורמת", "דוסית" – כל אחד והציור שלו) אך סוף סוף עם כל העומק שלהם כל אלה הם רק עטיפות של עצם האדם – והנקודה שאותה צריך לנסות לחפש ולחוש – האם יש חיבור חיים בינינו (ופעמים העטיפות יכולות להפריע בלקלוט זאת).
מה זה "חיבור חיים" ואיך מזהים אותו ?
בסתרי פרשת בראשית מלמד אותנו המדרש שבאופן ראשוני האדם נברא כיצור אחד המורכב משני צדדים, זכרי ונקבי שהיו מחוברים זה לזה גב אל גב. בשלב שני הקב´ה הפריד את שני הצדדים לאיש ולאישה. רבותי למדוני שהמשמעות של המדרש לגבי כל אדם פרטי היא שבאופן עקרוני הקב´ה ברא נשמה אחת שאח´כ בהופעה בעולם הזה התפצלה לשניים - לאיש ולאישה. ממילא כל אחד מאיתנו הוא בעצם חצי מאישיות שלמה והוא מסתובב בעולם ומחפש את החצי השני "שהלך לו לאיבוד". "חיבור חיים" משמעו שבעצם באופן אמיתי נשמה אחת מחיה את שנינו.
זה נשמע מאד גבוה ואף מפחיד – מטיל יותר מדי אחריות, איך נדע שזה "באמת" בן זוגנו ?
אז יש רובד ראשון של אינטואיציה, תחושה פנימית - "זה מתאים". רבותי אמרו לי שבאופן הכי פשוט זה אמור להתבטא בכך שאתה רוצה להפגש שוב. יש רצון. (זה לא תמיד אומר שזהו זה אבל זה סימן שיש כיוון).
(חשוב להעיר ש"המתאים" שמדובר עליו כאן – הוא שמתאים לי להיות שותף איתו לדרך. שותף לבנין משותף. לא שיש כאן איזה ציור סופי ומוגמר שאיתו אני מתחתן. כל התפיסה שלנו של החתונה היא של נקודת מוצא של תהליך, של עבודה של יצירת ובנין האישיות המשותפת, הבית. בריאת האדם המשותף (שאיכותו תהיה תלויה אך בנו) ).
רובד שני - נראה לי שזה יכול גם לבוא לידי ביטוי ברובד מושכל יותר, קצת יותר ניתן לניסוח - הנשמה שלי מופיעה אצלי ברצונות הכי עמוקים שלי (שלא תמיד אני מודע להם בשלב זה), בדברים שהכי חסרים לי, שהכי היייתי רוצה – לא מדובר על רצון בחפץ ב"משהו" אלא באיזו תכונת חיים – "אמון", "טוב", "חיבור" (אהבה). קישור ברובד הנשמתי יכול להופיע גם באיזו הכרה שמעבר לכל הפרטים שפגשתי אני חש בה, מתבטאת בה , האיכות הזו. (יכול להיות גם שעצם תהליך הפגישות יצור אצלך את תהליך ההבנה ש"זה" (האיכות הזו הספיציפית לך) היא מה שמהותי וחשוב לך).
חשוב לומר שרובד זה לא חייב להופיע והרובד הראשון הוא בהחלט סמן מספיק.
נקודה אחרונה חשובה - תן גם לקב´ה לעשות את שלו. כונתי היא שדוקא לאור ההבנות העמוקות האלה אדם עלול להתחיל לסבך את עצמו בספקות וכו´ – ויש לזה שני כיווני מחשבה : א. הקב´ה ברא אותנו עם חוש טבעי שינחה אותנו בענין וברגע שהחלטנו זה סימן שאכן ההבנה הפנימית מצאה את מקומה. ב. חלק טבעי מהתהליך זה לבחור, להחליט, לקבל אחריות. במהותנו הקב´ה הכניס גם את הבחירה וחלק גדול מהענין וגם מההוצאה אל הפועל של הקישור הפנימי הוא ההבשלה של האישיות למצב שהיא מבינה שהגיעה זמן להחליט ולקחת אחריות על הבחירה.
נסכם לענין השאלות הספציפיות :
לענין המשך הקשר אתה צריך לברר לעצמך האם יש איזה שהוא קישור פנימי. מדד ראשוני הוא האם יש בך רצון אמיתי להפגש. שאלה נוספת אולי יותר חדה – האם יש לך תקוה אמיתית מהקשר ? הוא משמח אותך ? תשובה חיובית לאחת השאלות יכולה לסמן שאולי כדאי להמשיך. (אחרי כמה פגישות כבר נראה לי שלא די בתחושה הכללית – שיש לפניך אישיות חיובית. אלא שגם יש איזו נגיעה אישית).
(אני לא יודע מה הרקע שלך אבל חשוב תמיד לשים לב שהגורמים הנמוכים לא ישפיעו. במיוחד קשה להתגבר על הסיפוק שאדם חש כשהוא מרגיש מחוזר, שיש מי שרוצה אותו, שהוא מקבל כל כך הרבה תשומת לב. זה מאד מקשה לחתוך את הענין כשצריך).
לענין הקישור הרגשי - הרבה פעמים הוא יכול להתפתח מחויות נעימות משותפות (מעבר לשיחות שלעיתים בהתחלה יכולה להיות קצת "פורמליות" ולא אישיות ואמיתיות מספיק). למצוא משהו שישמח את שניכם ולעשות אותו ביחד – לטייל (גן החיות, מוזיאון, וכו´), מוסיקה (לנגן או לשמוע יחד), זה עוזר לחבר את הרבדים הפשוטים הגלויים של החיים ודרכם להגיע לקישור רגשי שיעזור גם בשיחות.
נקודה נוספת זו נתינה. למרבה הפלא דוקא הנתינה וההשקעה היא זו שעוזרת בבנין האהבה. כמובן ששתי הנקודות צריכות לבוא לידי ביטוי באופן מלא אחרי חתונה אך גם לפני זה יכול לעזור במקום שבו יש תחושה של כיוון חיובי (כמובן שיש להזהר שלא ליצור אשליות בצד השני ולהתקדם באופן מדוד לפי קצב בנית הודאות הפנימית בתוכך ש"זהו זה") – להביא איזה ממתק נחמד לטיול, לכתוב יפה איזה שיר שמשמעותי עבורך ולתת לה, הכל כפי מה שמתאים לאישיות שלך ושלה.
עד כאן ידי משגת. כמובן שאין תחליף להתיעצות פנים אל פנים עם אדם שגם מכיר אותך ושדעתו יותר רחבה משלי אך אני מקוה שלפחות עזרתי קצת להבהיר את הרקע ולתת כיווני חשיבה. אם יש לך עוד שאלות או הבהרות אשמח לשמוע, בהצלחה,
אדם
adamn@intermail.co.il