לא מצליח להגשים את האידיאלים שלי

בס"ד

שלום לך, אחי! מה נשמע?


לםני שנתיל, רציתי לומר תודה רבה על השבחים! אתה מאוד מחזק ומשמח אותנו!

לפי מה שכתבת בשאלתך, נראה שאתה במצב ממש [טוב]! מגיע לך "שכוייח" (=יישר כוח) גדול!

למה אני חושב כך? ברשותך, אספר סיפור...

[מעשה ב...]
מעשה בוילאם ג´יימס, שהיה מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד לפני כמעט מאה שנה.
בסיומה של אחת מהרצאותיו הפומביות, ניגש אליו אחד המאזינים.

"פרופסור ג´יימס", פתח האיש בדבריו, "הייתי סטודנט שלך לפני [10] שנים, ושמעתי את ההרצאה שנשאת אז באותו נושא.
הערב [סתרת] את הדברים שאמרת אז לחלוטין".

"אישי הטוב", ענה ג´יימס, "אתה סבור [שקפאתי על שמריי]"?.

[לזרום קדימה!]
קראתי פעם, מאמר שסיכם הרצאה של רב כלשהו, שאותו רב אמר כך:
"ישנם 2 סוגים של יהודים – אלה שמתקדמים, ואלה שלא".
אבל מה זאת אומרת להתקדם? מהי ההגדרה?

חכמים עונים לנו: אם נפתח לקב"ה "פתח קטן כחודו של מחט" – הקב"ה יפתח לנו פתח בגודל "פתחו של אולם "

במילים אחרות: "אתם תתאמצו ותנסו להתקדם – ואני אעזור לכם".

בטח תגיד לי:
"יופי של דבר תורה! אבל אתה לא קראת? אני מתאמץ – ולא הולך!".

[מהי הדרך?]
יש משפט שהתחברתי אליו שאומר כך:
"מהי הדרך? אין דרך – זאת תהום, [קפוץ]!
אם נפלת בתהום – תנחת כמו חתול על הרגליים. או יותר נכון – על [הידיים של הקב"ה]".

יש לנו מחשבה. המחשבה טובה, את המעשים למיניהם אנחנו עושים/יודעים שצריך לעשות ומתאמצים לעשותם.
אבל אנחנו לא יודעים אם המחשבה תצא/לא תצא אל הפועל (=תהום).

אז מה שאנחנו צריכים לעשות הוא פשוט מאוד – לעשות! (=[לקפוץ]).

לצערנו – לפעמים לא הולך לנו מה שתכננו, וזה חבל... (=נפילה בתהום).

אבל, וזה אבל [ע – נ – ק – י] וחשוב:
גם בענייני מצוות, הקב"ה מסתכל על [הלב, המחשבה והמאמץ]! (=נחיתה על הידיים הקב"ה).

הבנו שהקב"ה מביט בעיקר על המאמצים בדרך, לאו דווקא על מה שקרה בסוף.
עכשיו הגיע הזמן לחשוב בעזרת ה´ איך להוריד את האידיאלים למעשים!

[בקטנה]
ברשותך, צדיק, ניקח את הדוגמה שהבאת בעניין לימוד גמרא.

[רוב] הרבנים המפורסמים שיש להם ידע אדיר בתורה, התחילו בקטן – התמודדות עם סוגיות קלות!
ההבדל ביניהם לבין אחרים, שהם היו מוכנים לקפוץ לתהום = להשקיע!
זה היה לאט – לאט, [כל אחד בקצב שלו], אבל הם השקיעו.

הקב"ה לא מצפה מכל אחד מאיתנו להיות משה רבנו, העיקר רצלו זה לא התוצאות.
הוא רק רוצה לראות השקעה/רצון אמיתי להשקיע.

אז מה אפשר לעשות?
אפשר לקחת גמרא – עם פירוש שיובן לנו, או עם סיכומים או חברותא, וללמוד [בקצב שלנו].
ואם אנחנו נתקעים – אפשר ללמוד שוב/ לשאול מישהו/ לבדוק פירוש באינטרנט ועוד...

אותו דבר בעניין עשיית החסד – [להתחיל בקטן בזמן החופשי].
מה הכוונה להתחיל בקטן?
הרמב"ם כותב בהקדמה להלכות מתנות עניים: "עניי ביתו קודמים לעניי עירו".

קודם כל, הכי חשוב – לגמול חסד לאנשים [הכי קרובים] לנו (לא שגמ"ח אחרים כלל לא חשוב).
להוריד ת´זבל, לעזור לחבר בשיעורי בית, ואפילו להוריד את המים בשירותים!
ובכלל, ההורים צריכים עזרה בבית לנקות לפסח – גמילות חסד ענקית!

העיקר להביט סביב ולבדוק – איפה המקום הכי קרוב והכי חשוב שאנחנו נצרכים בו?

[לסיכום]
הקב"ה מביט על ההתקדמות, על הדרך והמאמץ – לאו דווקא על התוצאות.
בכל הדברים שאנחנו עושים, צריך להתחיל מקטן, בקצב האישי שלנו, והקב"ה כבר יעזור לנו.
בעניין גמ"ח – חשוב גם להתחיל מלמטה = מהמעגל הכי קרוב אלינו, ומשם להמשיך הלאה.

והדבר הכי חשוב:
לזכור שבכלל לא משנה באיזה מצב אתה – [הקב"ה ממש מעריך אותך]!

אתה יותר ממוזמן לחזור אליי ולשתף אותי עוד... ב"הצלחה!

דורון

dozkih@gmail.com