שאלה
טוב, דבר ראשון המקרה שלי הוא קצת שונה..וארוך. איזה מזל שיש אותכם! מקשיבים! שזה התפקיד שלכם שנזקק לכל כך הרבה בני נוער שרק צריכים שיקשיבו להם, יעודדו אותם, ויענו להם על השאלות..כל הכבוד לכם. אנשים צדיקים! כמה אני מעריכה כל אחד ואחד מכם. תמשיכו כך!
ועכשיו לבעיה:
עוד מעט אני בת 16 ולפני כמעט שנה התאהבתי בילד בגילי (נקרא לו אמיר) הוא גם אח של החברה הכי טובה שלי כך שיצא שאני רואה אותו די הרבה..התאהבתי בו כי הכרתי את האופי שלו ופשוט הוא היה נראה לי אופי מעולה! (עד היום אני חושבת ככה) וגם המראה החיצוני שלו ממש חמוד..לא היה ביננו קשר עמוק או רציני. היינו מדברים מידי פעם. ידידים.אבל אני אהבתי אותו..יאואו כמה אהבתי אותו שאי אפשר לתאר,חלמתי עליו תמיד..פנטזתי על היום שנהיה ביחד והייתי בטוחה תמיד שזה מה שיעשה אותי מאושרת,ויגרום לי הרבה שמחה.וחשוב להגיד שאני לא ילדה שמתאהבת בקלות הוא האהבה החזקה היחידה שהייתה לי. אין מה להגיד זאת הייתה אהבה א=מ=י=ת=י=ת לא יכלתי אפילו לחשוב על מישהו אחר..
באיזשהו שלב אמרתי לו את זה- שאני אוהבת אותו.הייתה לו חברה ומעוד כל מיני סיבות הקשר לא התפתח, נשארנו ידידים רגילים.
לא מעכשיו אני מבינה את כל הבעיות ההילכתיות והאיסורים בקשר ובנגיעה בין בן ובת...אבל בקטע של אמיר פשוט לא הצלחתי לשכוח אותו, הוא לא יצא לי מהראש, הייתי מאוהבת בו כמעט שנה.
בזמן האחרון התפתח קשר של אהבה בינו לבין חברה טובה שלי..הם הולכים להיות חברים. אני ידעתי את זה רק בשבועות האחרונים כי לא סיפרו לי..הסתירו ממני.רצו לספר לי רק שלא תהיה ברירה, כדי שלא שאפגע למרות שמהצד שלי להסתיר את האמת היה הצעד הכי טיפשי שחברות טובות שלי יכלו לעשות לי כי הרבה יותר כואב שאתה יודע שהסתירו ממך את האמת מאשר סיפרו לך אותה בפנים, כמו גדולים.אבל עכשיו זה כבר לא משנה.בהתחלה שמעתי חלקים אבל אחרי זה הכל התבהר..שיש להם אהבה. והיא מתפתחת מיום ליום.
כמה שאני ינסה לתאר לא יספיק להסביר את גודל הכאב שהרגשתי. כמה נעלבתי נפגעתי כל כך, איך חברה יכלה לעשות לי דבר כזה.. אבל הכי גרוע זה כאב ליי כי אני אוהבת את אמיר המוןן ופתאום שהוא ככה גם התחיל עם חברה שלי והוא ילד מיוחד והוא בחר בה..כל פעם שאני מדברת עם חברות על הנושא הזה אני מרגישה חץ בתוך הלב .. יש לי שם חור גדול..כמעט נכנסתי לדיכאון בגלל זה..כל כך כאב לי!!!!!!!
תשובה
שלום לך,
אני מאד מבינה לליבך, ויכולה להבטיח לך שזה בידיים שלך לשכוח את הקשר הזה ולהמשיך הלאה. את בגיל שבו הרצון לקשר מתחזק אך עדיין מוקדם מידי להתחיל לבנות קשרים למטרה רצינית של הקמת בית בישראל. זה מאוד טבעי לרצות בקשר בגילך, לרצות לאהוב ולהרגיש נאהבת. לכן עצם המחשבה והעיסוק בבחור מסוים נעימים לך ומפיחים בך תקוות וציפיות שהם בדרך כלל מעל ומעבר למה שיקרה במציאות.
תחשבי מה היה קורה אילו הוא כן היה רוצה בקשר איתך, הייתם נפגשים חודש או שנה אולי שנתיים ואז מה, הייתם מתחתנים? אני ממש בספק, היית נכנסת לקשר נותנת את עצמך את רגשותייך ואהבתך, הייתם מאוד נהנים ביחד ואז...
כל אחד מכם בגיל שצריך לבנות את עצמו, אין לך מושג כמה תשתני מה תרצי באמת על מנת להקים את ביתך. קשרים כאלה לא מאפשרים בדרך כלל לצמוח מבחינה רוחנית ואישית. הקשר איתו היה יכול לגרור אותך לעבור על ההלכה ולהתרחק מהשאיפות שלך ומעצמך. ואז שהוא היה מסתיים היית מרגישה כל כך ריקה וכל כך לבד. דווקא בגלל שאת בת היית סובלת הרבה יותר אם הקשר הזה היה מתממש, תראי כיצד את מתארת את היחס שלך אליו אפילו כעת שלא היה כמעט כלום ביניכם. לכן לדעתי עליך לשמוח שזה לא קרה.
אני יודעת שאת בגיל שבו ממש קשה לעמוד בפיתוי כי את אכן בשלה מבחינה מסוימת, בדורות קודמים היו נשים נשואות בגילך. היום אנו בתקופה שונה בת בגילך צריכה להשקיע בעצמה בבנין הרוחני והאישי שלה. זה הזמן לבנות בטחון עצמי, שאיפות ורצונות על מנת שבזמן הנכון תוכלי לבנות קשר אמיתי רציני ובוגר למטרת נישואין.
על מנת לשכוח את מה שהיה או את מה שרצית שיהיה ולא היה, עליך פשוט לקבל החלטה בוגרת שזה זה לא הזמן לא המקום ולא השעה. להחליט שאת לא מוכנה להיכנס למשחק הזה ולתת את הרגשות שלך לבחור שאין כמעט שום סיכוי שתתחתנו. ולרצות לשמור את עצמך רק לאחד שיבוא בע"ה בזמן הנכון.
ברכה והצלחה!!!
הדס
hadashalem@walla.com