לא מצליחה להפסיק לראות סרטים

שואלת יקרה,

השאלה שלך כל כך מוכרת. מי לא עובר את ההתמודדות הזאת? אלא אם כן אתה בדואי במדבר או חי על איזה אי בודד, כנראה שיש לך מחשב, או טלויזיה, או מסך כלשהו שמושך אותך אליו וגורם לך לשכוח מיד את כל הדברים שתכננת וכל ההחלטות שקיבלת. השילוב של הטלויזיה עם האינטרנט הפך ים של תכנים – טובים ורעים, לזמינים בכל זמן ובקלות, וקשה מאוד להתמודד מול כל הפיתויים שמקיפים אותנו מכל עבר.

מהשאלה שלך אני מבינה שיש לך כמה מטרות:
1. להצליח לקבל החלטות ולעמוד בהן
2. לא לראות סרטים בעלי תוכן שלילי
3. לא לשקר להורים ולעצמך
4. לצאת לגמרי מהרגל רע

את צודקת, לדעת שיש בעיה זה 50% מהפתרון. אבל השלב בו הבעיה נפתרת הוא לאו דווקא בעל משקל של ה50% הנוספים. פתרון הבעיה הוא אולי ה5% האחרונים. הדרך אל פתרון הבעיה צריך להיעשות בשלבים, בתהליך. סופו של התהליך הוא השגת 4 המטרות האלו. אני מציעה לך לקחת טוש ובריסטול, לרשום את 4 מטרות העל שלך ולתלות במקום בולט. מה דעתך למשל – על מסך המחשב שלך? האפקט שזה מקבל הוא שאת מנסה לעשות את זה "כוחות". זה "לא פייר" שלמסך המחשב שלך יש גישה ישירה וזמינה לתודעה שלך, בעוד שהתודעה שלך נשארת איפה שהוא בצד העמום של המח שמגמגם "החלטתי ש..." אולי תתני להחלטות שלך צ´אנס שווה ושיהיו נגד עיניך באותה זמינות בה מסך המחשב נגד עיניך.

הטריק שמפתה אותך אל הצפייה בסרטים הוא אמנם יעיל אך גם מאוד פשוט – סיפוק ריגושים, סיפוק גירויים. זהו, אין יותר מידי מורכבות, וסביב זה פחות או יותר נוצרים הערכים שמרכיבים את הסרטים שלנו. פונים אל הצד הנמוך ביותר של האדם, הכי "דורש צומי" (צבעים, קולות, אורות, יופי, כח, וכו´) משום שהוא גם המכנה המשותף הנמוך ביותר בין קהל הצופים שלהם ומבטיח ליוצרי הסרטים קהל נאמן בכל זמן ובכל מקום. אבל אדם שבריא בשכלו ובדעתו לא יוכל להסתפק בזה לאורך זמן. הסרטים הם כמו פופקורן לנפש רעבה, שמחפשת תוכן אמיתי לשבוע בו. תוכן אמיתי, הוא גם תוכן מורכב, ולכן קשה לעיכול. במיוחד בעולם בו הכל הופך לפשוט, מהיר וזמין, קשה לנו עם תהליכים. קשה לנו עם ריגוש של הנפש – שלא מסופק מיידית. אבל דחיית סיפוקים היא עניין של אימון. בפעם הראשונה, השנייה והשלישית היא נדמית לנו קשה מנשוא. אחרי שעוברים את זה, פתאום מבינים שזה אפשרי, ואפילו לא קשה, ואפילו עניין די פעוט. זה עניין של הרגל, ואם עשית את זה פעם אחת תוכלי לעשות את זה פעם שנייה. הפעם הראשונה בה את מתגברת, מזכה אותך בעוד 30% מההתקדמות. אנחנו כבר 80% לפי החשבון שלי, לא? :)

אבל לא מספיק פשוט לומר "אני לא אראה סרטים" ולשבת בחיבוק ידיים. אין קובלים על החושך, אלא מוסיפים אור. הסרטים ממלאים אצלך איזשהו צורך, ויש למלא אותו. ולא חסר במה. את הצורך שלך בבידור – יכולים למלא ספרים, לפי תחום העניין שלך. אם בכל פעם שתרגישי שיעמום תפתחי את הספר במקום לפתוח מחשב, הנפש שלך תתרגל לבידור שהוא כבר קצת פחות פאסיבי ויותר אקטיבי – הספר גורם לך לקרוא, לחשוב, לדמיין. לא מגישים לך הכל בכפית לפה. גם הספרים שהם בידור קל, לרוב נכתבים סביב נושאים יותר מורכבים, פחות שטחיים, יותר מעשירים.
במקביל, כשאת כבר בשלב ש"בידור אינסטנט" כבר הרבה פחות מושך אותך, תוכלי להתפנות לתכנים האמיתיים שהנפש שלך מבקשת: תנ"ך, ספרות חז"ל, מדרשים. את כבר תהיי מעבר לצורך שיש למלא, כי הצורך הזה הוא רק כלי של הנפש – כלי שמעורר לחפש את האמת שלנו. מי יודע, אולי תגיעי לדרגה בה לא תחפשי אפילו במקומות אחרים. אולי "תצאי מזה" כמו שאת הגדרת.

גם אם תהיה זאת המטרה שתציבי לעצמך, יש עוד כמה מטרות בדרך, ועל הדרך הזאת לא להיות מהירה וזמינה, אלא ארוכה, יסודית ומעמיקה. זו טיבה של השתלמות המידות.

מאחלת לך שתצליחי בכל דרכיך ותתקדמי בכל מטרותיך,
יה"ר שתפתחי פתח כחודה של מחט וה´ יפתח לך כפתחו של עולם.

בברכה,

טל שוטנשטיין
Tal.schott22@gmail.com