לא מעריכים אותי

שלום אורית!

קראתי את מה שכתבת ואני חושבת שהצלחתי להרגיש את המקום בו את נמצאת. זו מציאות בהחלט לא נעימה, לא בריאה ולא מקדמת, אלא - שהיא לא נדירה בכלל, והרבה בני נוער (ולא רק, אבל בעיקר) עוברים תקופות שונות בתחושות כאלה.
התחושות שאת מתארת מגיעות בדרך כלל בשלבים בחיים בהם אנחנו מעצבים את האישיות שלנו, את ה"אני" שלנו, רוצים להרגיש שאנחנו משהו, שיש לנו קיום בעולם. עכשיו, המדד שאנו לוקחים בשביל לקבוע את "ערכנו" הוא החברה שסביבנו, ומערכת החוקים שהיא קבעה ל"מה חשוב ומה נחשב". כביכול אין לנו ברירה, כן? בעצמנו אנו עדיין לא מאמינים, עוד אין לנו את הגב החזק להיות אלה ש"נותנים אישור" לעצמנו או קובעים מה חשוב ומה נחשב, ולכן אנו עושים זאת מול החברה. אנו באים מול החברה חסרי אונים וכח, מבקשים שתיתן לנו את אישורה, שתיתן לנו כח ואהבה להאמין בעצמנו ולהעריך את עצמנו. רק אחרי שהחברה מסביב תאמין בנו ותאהב אותנו - אז יהיה לנו סוג של אישור לאהוב ולהאמין בעצמנו.. עד הנפילה הבאה, כשמישהו יזלזל בנו שוב, ואז הכל יתערער, ואנו נישבר, כי שוב אין לנו כח, דרכו עלינו, עלינו ועל כל מעלותינו וחסרונינו..

אז זה המצב, את מבינה? ועד שלא מחליטים לעשות שינוי רציני בתפיסה (והוא לא פשוט ולא תמיד מהיר, אבל הוא הכרחי והוא חלק מתהליך הבגרות ומותר לו להיות איטי!) - ממשיכים להישאב לתוך המעגל הזה, התלוי וחסר הכח..

עכשיו, אני לא אומרת שבנאדם צריך להיות כזה לגמרי עצמאי ולגמרי לא להיות תלוי בדעת החברה עליו. אני חושבת שנורמלי מאוד שבן אדם ירצה שיאהבו אותו ויכבדו אותו, וזה אפילו נחמד כשזה קורה, אבל אסור שכל הדעה והיחס שלנו על עצמנו יהיו תלויים בחברה מסביב!
לפעמים דוקא התקופות האלו בהן אנו מרגישים שאין לנו את קיר התמך הזה של החברה - דוקא התקופות האלו הן הזדמנות מעולה לפתח את הנקודה הזו, של לתת אהבה מעצמנו אל עצמנו, ולתת הערכה וכבוד לעצמנו.

בשלב הבא או במקביל אפשר לנסות להעניק אהבה והערכה לאחרים. את מבינה, הקטע הוא לא להיות מקבל ותלוי כזה, חסר כח, אלה להישתדל להיות חזק, נותן, מקבל כח מה´ ומעביר אותו כאהבה לעולם ולעצמנו. התלות שלנו צריכה להיות מול הקב"ה! רק מולו אנו חסרי כח, רק מולו אנו זקוקים באמת לאהבה ולקשר.
(ומול החברה? כדאי להשתדל להיות בעמדה של נותנים, של מעניקים, ולא של זקוקים לאישור).

זו עבודת חיים, ולא תוך שניה אפשר להיות כאלה מן עצמאיים, אבל אני רק מנסה לתת לך כיוון של מחשבה.
אפשר ליפול בבורות האלה כל הזמן, אבל תמיד מתחילים מנקודה גבוהה יותר.. כל פעם שתחשבי על זה, שתתפלי על כך שאת רוצה לקבל אהבה מה´ ולהעניק אותה לך ולאחרים - את קצת תשתני, וקצת תרגילי בעצמך את האמת הזו.

ועוד, לעניינה של השאלה, כמה נקודות למחשבה:
היחס המזלזל שאת קולטת מהסביבה הוא אמיתי? הוא במימדים שאת אכן חושבת שהוא? (לפעמים, בעיקר במצב חלש, יש לנו נטיה להגזים ולנפח את הבעיה, וממש להיכנס לתוכה).
וגם, מה ההסבר שאת נותנת לעצמך ליחס הזה של החברה? יש לכך סיבה הגיונית? את מסכימה עם הסיבות האלו?
אם את חושבת שהן סיבות אמיתיות, אולי כן כדאי להתקדם דרכן, ואז כל הזלזול הזה יהיה לך קרש קפיצה לתיקון ולקידום של עצמך. (ואם הן לא אמיתיות, אולי העבודה היא פשוט לא לתת להן ערך. להחליט בעצמך שא-ת קובעת מה את מקבלת לתוכך ומה לא נכון לך להכניס לתוכך! הערך שא-ת נותנת להערות הוא לא פחות ממה שזה שמעיר נותן להן!!).

אני מקווה שהצלחתי לתת כיוון.
בכל מקרה צירפתי לך כאן עוד שאלה ותשובה מהאתר, (הענין הוא לא לגמרי אותו ענין אבל נראה לי שיש שם כמה נקודות יפות ונכונות שיוכלו לעזור גם כאן).

https://www.kipa.co.il/ask/show/80211

כל טוב והרבה הצלחה :) ואת מוזמנת בשמחה להמשיך לשתף..
רחל
rachelsh7@gmail.com