שאלה
מאז שהתחלתי לשמור שבת, כבר ראיתי בעיני אמי את הבעת היאוש המסתורי הזה. היא כנראה קוותה שזה לא יקרה במשפחה שלה, או לפחות, שזה לא ילך "רחוק מדי".
אבל לאט לאט התחלתי לשים כיפה גם בימי חול, לברך על אוכל ולפני השינה, להתפלל שלוש תפילות בכל יום, להקפיד על ארוחות מסודרות והלכתיות.
למרות שהבטחתי להם, שההתפתחות הרוחנית והדתית שלי לא תגיע לרמה, שתתחיל להשפיע על מהלך החיים האישי שלהם ולא תפריע להם אישית, כל עוד אני גר תחת קורת הגג שלהם, הם לעיתים ירדו עלי, ועשו פני מופתעים, כשהבאתי להם הלכה שקראתי יום לפני כן, רק כדי להוציא אותי כה"לא הגיוני" או ה"פתטי" בכל הסיפור.
תמיד כשדברנו על הנושא הזה, הם ניסו להבהיר לי שהם מאושרים, שלפחות אחד מהמשפחה הלך בדרך הזו, אבל לא פישלו פעם אחת, ולא אמרו את המשפט "אבל לא להכנס עמוק מדי".
הגבול נפרץ ברגע ששאלתי אותם לגבי ציצית. "סליחה? ציצית? מה קורה? סליחה, לא בבית שלי. בשום פנים ואופן. עכשיו זה ציצית, מחר תבקש כיור נוסף, מחרתיים תחזור מבית כנסת עם חליפה שחורה ושטריימל, ולבסוף גם לא תאכל את האוכל כאן".
אני פשוט לא יכול לסבול את הרגעים בהם הם מתחילים להשתמש בכוחות המיוחדים והלא ברורים שלהם לחיזוי עתידות. הם תמיד לקחו דוגמאות מאנשים אחרים שהם מכירים, זה פשוט שיגע אותי.
אני לא מבין איך ציצית, שהם אפילו לא יצטרכו לראות, תשפיע להם מהלך החיים הסדיר.
ואז האיומים הגיעו. "אני מבטיח לך, שככל שתעלה שלבים בדת, אני ארד. במקום לעשות ארוחה מסודרת עם נרות בשבת, אני אעשה מנגל בחוץ. אתה לא תרצה לגור בבית הזה יותר!".
וזה בהחלט הקש ששבר את גב הגמל. מעולם אבי לא דבר ככה.
אני מרגיש שככל שאני מבקש מבורא עולם יותר נחת בעניין הזה, ואולי אפילו הארה קטנה למשפחה שלי, זה הולך ונהפך למאוס יותר ויותר. אני יותר כועס, יותר עצוב ויותר מודאג.
זה בהחלט לא מה שראיתי לפני שנתיים וחצי, כשהתחלתי לשמור שבת.
אני מרגיש שאני מועמד בנסיונות חוזרים ונשנים, שאין לי מושג לאן יובילו אותי בסוף.
האהבה לבורא עולם ולעבודתו ויראתו כבר לא מה שהייתה. אני מתחיל להקטין ראש בדברים, שלפני שנה שמתי בראש מעייני. אני הולך לאיבוד.
תודה רבה על ההקשבה.
שבוע מבורך.
תשובה
שלום
שנוסעים במהירות גבוהה ועושים פרסה, זה מסוכן מאד
הנמשל : עדיף להמנע מתפנית חדה,בשלב זה של החיים.
הכל צריך להעשות לאט ומתוך בניה פנימית, אחרת הנפילות ממהרות לבוא.
לא צריך להקריב הכל עבור מצוות ציצית, שלום הבית חשוב הרבה יותר,ואין זה משנה אם הוריך מגזימים או סתם מודאגים ומבולבלים.
ציצית היא מצוה יקרה,אך אם אין לך בגד שהוא מרובע אינך חייב לקנות ואם קנית אינך חייב ללבוש, רק שהמליצו חכמים, שאדם שרוצה לקדש עצמו יותר ויותר שילבש ציצית.
עיצת חכמים לא תקפה שהדבר מוביל להפרת שלום בית , ובמקרה שלך אבא ואמא מפרנסים אותך ,אתה חי בביתם ויש לכך משמעות לא מבוטלת בגילך .
מאידך אין לך לחשוש מנסיונות, אלא אדרבא לחוש כחייל סיירת שרודף אחרי מבצעים ואתגרים למען המדינה שלו , כן אתה צריך לשמוח באתגרים ובקשיים למען שמו יתברך.
תשוחח עם ההורים מתוך אהבה עצומה והכרת הטוב על כל מה שטרחו עבורך, תסביר להם כמה יקרה לך המצוה ומאידך כמה הם יקרים לליבך ומחמת כבודם אתה משהה את קיום המצוה עד שיתרגלו לרעיון.
ומתוך אהבה תצליח לשנות ומתוך התמדה תצליח לשנות את עצמך ואת אבא ואמא.
ברכה והצלחה