לא טוב לי בשירות- איך אפשר לשמוח?

בת שרות יקרה,
קודם כל סליחה על העיכוב..
אני גאה בך שלמרות כל הקושי את לא מרימה ידיים ואת ממשיכה בעשייה החשובה שלך!
כשאנחנו עסוקות ב´עשייה´ ובמיוחד בשירות לאומי, חשוב שנהנה מהעשייה.
לצערינו לא תמיד זה קורה וחבל אבל צריך להתמודד עם זה.
שנת שירות היא שנה מאוד חשובה ומשמעותית המפתחת אותנו והמוציאה מאיתנו כוחות גדולים.
דווקא ההתמודדות שלך עם העשייה שלא ´עושה לך טוב´ ולא משמחת אותך, מגלה בך כוחות של התמדה, מראה שיש בך הרבה כוח רצון ואמונה בשליחות שלך. זה מראה שאת לא מפונקת ושאת מבינה כמה חשוב לעשות דברים גם כשלא נח לנו ולא קל לנו.
אני יכולה להבטיח לך, שעוד שנה או שנתיים תסתכלי אחורה ותשמחי שהמשכת, שהתמודדת למרות כל הקושי.
"רק על עצמי לספר ידעתי", לי היו תקופות מאוד קשות בש"ל שלי ורציתי לעזוב. אבל לא עזבתי כי היה משהו מאוד משמעותי שהחזיק אותי שם- האמנתי שמה שאני עושה -חשוב מאוד! וידעתי שאם אני אעזוב אף אחת לא תחליף אותי.
היום, כמה שנים אחרי, אני מאוד שמחה שהחזקתי מעמד ולא עזבתי.אני חושבת שזה פיתח בי תכונות ויכולות חשובות וטובות. והיום אני מסתכלת על זה כעוד נסיון שה´ העמיד אותי בו, ועמדתי בו בגבורה.
גם את ככה.
אולי עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל בעז"ה עוד כמה שנים את תראי ותשמחי.
קודם כל אני ממליצה לך לחפש עוד שנת שירות שתהיה לך כ´חוויה מתקנת´. עכשיו את יודעת יותר טוב משנה שעברה מה מתאים לך ומה לא ולפי זה תוכלי לחפש שירות שיהיה לך כיף וטוב בו בעז"ה.
מה כרגע את יכולה לעשות?
לחפש לך עבודה אחה"צ או התנדבות כלשהי שתעשה לך טוב, בתחום שכיף לך איתו ושישמח אותך.
ולא חסרות אפשרויות:
גמ"ח מזון,
ליווי חולים בבי"ח
תנועות נוער
חניכת משפחות אנלפבתיות\ חולות\ ילד חנ"מ...
מועדונית
התנדבות ב´יד שרה´ וכו´..
או שבשעות אחה"צ תעשי משהו שכיף לך ושישמח אותך:
חוג אומנות, נגינה,טיול, ביקור חברות..
הכי חשוב זה לא לשקע ב´כמה עצוב לי וכמה לא טוב לי´
את יכולה לשנות לך את הלו"ז כך שבמקום השירות לא כיף לך אבל בכל השאר כן כיף לך!
אני לא יודעת מה את עושה בשירות אבל תנסי ללוות את היום שלך במוזיקה, ותתלי על הקירות בחדר בו את עובדת ציורים משמחים, תמונות ושלטים ותחליפי לך אותם כל תקופת זמן מסויימת.
תמצאי לך את האנשים היותר נחמדים במקום שירות שלך ותהיי בחברתם.
תדברי עם האחראית, אולי אפשר לשנות ולתקן חלק מהדברים שכ"כ מפריעים לך ומעציבים אותך.
והכי חשוב בעיני,
תגידי לעצמך כל הזמן עד כמה השליחות שלך חשובה ועד כמה זה מפתח את האישיות שלך ואת המידות שבך שאת מתמודדת עם הקשיים.
ותזכרי שלכל דבר יש צד טוב ויש צד רע.
תחפשי את הצד הטוב.
תקומי בבוקר ותלבשי את ה´משקפיים הוורודות!!
קראת את הספר ´פוליאנה´?
זה ספר לגיל נעורים מאוד מוכר.
פוליאנה היא ילדה יתומה שדודה זקנה קשוחה ואדישה מגדלת אותה.
קצת רקע יש בקישור:(תקראי על משחק השמחה)
http://he.wikipedia.org/wiki/פוליאנה

וככה פוליאנה אומרת:
".. את לא חושבת שיש איזה שהוא קושי להיות שמח בגלל כל דבר שהוא"? שאלה ננסי.
פוליאנה צחקה, "ובכן זהו המשחק, את מבינה"
"ה-משחק?"
"כן- משחק ה´פשוט להיות שמח´"..
"התחלנו לשחק אותו בגלל קביים שהגיעו במשלוח לכנסייה".
"קביים?!"
"כן, את מבינה. אני רציתי בובה ואבא כתב להם את זה, אבל כאשר המשלוח הגיע, הגברת כתבה שלא הגיעו שום בובות, אבל הגיעו קביים קטנים, אז היא שלחה אותם אלינו, כי אולי אחד הילדים יצטרך אותם באחד הימים. ואז התחלנו לשחק בזה..."
"המשחק היה פשוט למצוא בכל דבר משהו שיהיה אפשר לשמוח בו-לא חשוב מה זה יהיה...והתחלנו בזה בן-רגע עם הקביים."
"מה זה משמח לקבל זוג קביים כשרצית בובה?"
פוליאנה מחאה כפיים.
"יש בזה משהו, יש משהו" קראה בגיל.
"אבל גם אני לא יכולתי לגלות בהתחלה..אבא היה צריך לאמר לי"...
"כן, פשוט להיות שמח מפני שאת לא זקוקה להם!."
צהלה פוליאנה בתרועת נצחון.
"את רואה שזה פשוט קל כ"כ- כשאת יודעת איך!.."

בת שירות יקרה,
אולי אנחנו צריכים ללמוד מהפשטות של פוליאנה,
שכ"כ פשוט להיות שמח,
צריך רק לדעת איך..
ואני מקווה שעכשיו אנחנו יודעות!
שתהיה לך המשך שנת עשיה פורה ומוצלחת
ושתצליחי למצוא את הדברים שאותך משמחים!
הרבה בהצלחה
ואני אשמח לשמוע איך הולך!
מיכל
MCHY22@GIMEL.COM