כתר מלוכה – למה אנחנו שמחים בראש השנה

שואלת יקרה שלום רב,
להלן סיכום מתוך הספר בעין יהודית (ח"א עמ´ 233 מאמר כתר מלוכה):
מחר נחוג בע"ה את ראש הנשה, יום הדין, אמר נתי. ניסיתי לעמוד על אופיו של היום הזה ולא הצלחתי. שמעתי שבראש השנה נקבע דינו ועתידו של כל אדם לכל השנה כולה. ביום זה ה´ דן כל אדם בנפרד וקובע את גורלו למשך שנה שלמה. תארתי לעצמי שהרגשתו והתנהגותו של כל יהודי ביום זה היא כתחושתו של אדם המוזמן לבית המשפט בנושא חמור ביותר, שפסק הדין בו יקבע את גורלו למשך כל השנה הבאה, ואולי יקבע אף את עצם חייו. והנה נוכחתי לדעת שטעיתי בהערכתי.
כשלקחתי את המחזור לראש השנה וקראתי אותו מתחילתו ועד סופו. לא מצאתי בו סליחות, להפתעתי גם לא מצאתי בו וידוי על חטא, ולא שום סימן המעיד שיש כאן נאשם העומד על כס המשפט ויודע שחייו תלויים בתוצאות המשפט.
גם בהלכות ראש הנה, מצאתי הרבה התיחסות לתקיעות, לסעודה החגיגית, על ההליכה מבית הכנסת ´שמח וטוב לב´.

[אם כן לא הבנתי את מהותו ואופיו של היום הזה!]

ראה נתי, פתח ראש הישיבה לאחר הרהור קצר, יום ראש השנה הוא יום הולדת העולם. ביום זה נברא העולם, כפי שכתוב במחזור: היום הרת עולם. אנו חוגגים ביום זה, אבל [לא את יום הולדתו של העולם אלא את יום המלכתו של ה´ מלך העולם ובוראו]. מלכותו של ה´ על העולם החלה עם בריאתו של העולם. מידי שנה בשנה אנו חוזרים על הכתרתו של ה´ מלך העולם באותו תאריך בו הוא "הוכתר" לראשונה, ביום בריאת העולם. במעמד ההכתרה הזה, כשכל הקהל עומד על רגליו, אנו תוקעים בשופר. לכן תקיעת שופר היא מצוותו של היום. וזהו מעמד מלכותי שאין עליון ממנו.

[ומה הקשר?]
ביום זה של חידוש מלכותו נותן המלך ביטוי להיותו מלך, בסקירת כל מה שכוללת ממלכתו. ה´ סוקר ובוחן נפש כל חי, הוא פוקד כל יצורי קדם וצופה ומביט על כל הדורות. הוא חותך קצבה לכל בריותיו, וקובע את גורלם מראשית ועד אחרית השנה. [זהו הדין.] סקירה זו והקביעה שבעקבותיה הן ביטוי למלכותו שך ה´ על כל העולם.

[אם כן כיצד אנו שמחים ביום דין כזה?]
אנו נתונים בדילמא, במצב מסובך מאוד. מצד אחר אנו עומדים בטכס נשגב מאין כמוהו של הכתרת ה´ והמלכתו על כל העולם כולו, כולל אנו עצמנו. מאידך אנו חרדים לגורלינו שיקבע בפסק הדין, והיינו רוצים במאמץ של הרגע האחרון להטות את הכף לטובתינו.

משל למה הדבר דומה:

תאר לעצמך מלך בשר ודם המזמין לטכס הכתרתו את אנשי האצולה של ארצו. הם מופיעים לטכס בפנים צוהלות, כשהם לבושים חגיגיות במלוא הפאר וההדר. הם גם יודעים שביום הזה יקבע המלך את איוש המשרות הממלכתיות החשובות, ועוד הרבה עיניינים חשובים לנאספים.
תאר לעצמך שבאמצע הטכס יתקרב אל המלך אחד המוזמנים, ימשוך בשרוולו, ושיטח לפניו את בקשתו, שהיות והוא אחר לשלם את תשלום הארנונה האחרון, הוא מבקש בהזדמנות חגיגית זו לוותר לו על הריבית, ההצמדה, קנס הפיגורים ויפרוס לו את התשלום במספר תשלומים... איזה עוון! איזה ביזיון!! איזו פגיעה בכבוד המלך!!!

בראש השנה אנו במצב דומה. בעוד אנו משתתפים ברוב עם בתפילת רוממות על תפארתו והדרו של מלכנו מלך העולם, לבנו פועם בחוזקה ובחרדה ביודעו שכעת עתה, נקבעים כל הארועים שיקרו לנו לטוב ולמוטב במשך כל השנה הבאה. ברגעים אלו ממש נקצבים מזונותינו נקבעת לנו פרנסתנו לשנה הקרובה. [מאוד היינו רוצים להפיל תחינה ולבקש על נושאים אלו החשובים לנו וקרובים מאוד ללבנו]. אך עלינו להתאפק ולכבוש את כל ענינינו הפרטיים האנוכיים והקטנים, המתגמדים מול מלכות ה´ והטכס השגיב בו אנו עומדים. כל גדולתנו וחשיבותינו אצל המלך היא דווקא בשמירת החגיגיות של היום ושל המעמד, ובמתן כבוד עליון למלכותו.

ולכן, ביום זה פינו מלא שירת שבח לה´ למלכו של עולם. אנו תוקעים ומריעים לפניו – ומכבים שלמו. אנו מספרים את תוקף גדולתו וקדושתו של יום עליון זה (ונתנה תוקף), ומספרים מעט משבחו של מלך מלכי המלכים – במעט שאנו מבינים. ואנו מתפללים ומקשים: ´הופע בהדר גאון עוזך על כל יושב ארצך ... ויאמר (כל יצור) ה´ אלוקי ישראל מלך! ומלכותו בכל משלה´. זוהי משאת נפשנו ביום הזה.

[ובע"ה ננסה בשנה זו להמליך את הקב"ה על עצמנו, על אברינו, על גופינו, על לוח לבנו. ובע"ה נזכה מתוך כך להמליכו על כל העולם כולו ´ויאמר כל אשר נשמה באפו ה´ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה´.]

ניתן להאריך עוד אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה,
לשנה טובה תכתבי ותחתמי ביחד עם כל משפחתך אמן,
שלמה
Shlomo@makshivim.org.il

[קישורים נוספים:]
דברים מתוקים של הרה"ג זלמן מלמד לקראת ראש השנה: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=546