כתב

יפה אמרת, ודאי שישנה משמעות רבה לאותיות ה - א' ב' בשפתינו, וכמו כן ישנה משמעות רבה גם לצורת כתיבתם.
אלא שיש להבין א מקומה וצורתה של הכתיבה.
לתורה האחת שקיבלנו בהר סיני ישנם שני הופעות - תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
התורה שבכתב הינה דבר קבוע ונצחי, ועל כן היא כתובה. התורה שבע"פ לעומתה, הינה דינמית,משתנית.
תפקיד להתאים את היסודות הנצחיים של התורה שבכתב למציאות המשתנה מאדם לאדם, מזמן לזמן ממקום למקום.
חז"ל מלמדים אותנו שיש איסור לכתוב את התורה שבע"פ מכיוון שהעובדה שהיא עוברת מפה לפה הינה מהותית לה.
(כתיבת תורה שבע"פ באה ממצב של פיקוח נפש רוחני - כאשר היה חשש כבד שהיא תשתכח מישראל ח"ו).
מתוך הדברים עולה כי הכתיבה של תורה שבכתב הינה שונה מהותית מהכתיבה של התורה שבע"פ.
באחרונה - הכתיבה רק אמצעי לזכירה, להעברת דברים וכד'. ואילו בראשונה היא מהותית היא עצם ההופעה של התורה שבכתב.

ומכאן שגם ההלכות המיוחדת של כתיבת ספר תורה - הצורה המדיוקת של האותיות סוג הדיו וכו'.
מה שאין כן בתורה שבע"פ, בה הכתיבה היא רק אמצעי ואפי' יש בה איסור (ללולא המצב שדיברנו עליו קודם). שלא לדבר על כתיבת סתם דברים שביום יום.
‎‎‎‎
ולגבי שאלתך - בנוגע לכתב מחובר, במחנה הלכתית אין כל בעיה ולא מצאנו כל התייחסות לבעיות בעיניין זה אצל גדולי ישראל. ואם הזכרת גרפולוגיה - יתכן שיהיו גרפולוגים שיתייחסו לעניין בבעיה, אך זה לא התחום שלנו...
כל טוב ויום נעים.