כעס, עצבים, לא יודעת..

שלום לך חברה יקרה!

קודם כל, וואו! באמת יישר כוח על זה שאת שמה לב לזה! זו נקודה מאוד חשוב הבכלל בהתחלה של ההתייחסות לאיזו התנהגות בתוכנו שאנו רוצים לשנות. קודם כל- להכיר בכך! ברוך השם שלא היית צריכה שמישהו מבחוץ יבוא ויעיר לך אלא את מעצמך קמה ורוצה להתקדם. אז, קודם כל יופי לך!! (",) . וגם... לא נעים להגיד, אבל הישראלים ידועים ב"עצבנותם", אולי זה בגלל החום... בכל אופן, טוב להיות מודעים , אבל לא להשלים אלא לקום ולנסות לשנות!

אני מקדימה הקדמה שאני משתדלת להזכיר גם לעצמי, בכל פעם שנוגעים בנושא עבודת המידות- שינוי לא קורה ברגע. אמנם זה נשמע ברור מאיליו, אבל למעשה, קשה להפנים את זה, שמצד אחד כבר החלטתי שאני רוצה להשתנות, ומצד שני אני עדיין נוהגת באותה התנהגות שבה נהגתי עוד בטרם החלטתי. זה די מתסכל, זה יכול להרגיש בשלב מסוים כמו פיצול אישיות אפילו. אבל למעשה, זה פשוט טבע האדם. צריך לזכור שקשה מאוד לשנות הרגלים. הרגל זה אחד המניעים בתוכנו הכי חזקים, ולנצח הרגל- צריך על ידי אימוץ הרגל חדש. אם אחזור כמה פעמים על צורת התנהגות חדשה (עבור אותה סיטואציה שבעבר הייתי נוהגת אחרת) זה יתפוס את המקום של ההתנהגות הקודמת ממנה אני רוצה להיפטר. כלומר, רק אחרי הוצאה לפועל של פעולה או התנהגות אחרת מאיך שהיתה קודם, ולא רק פעם אחת, אלא כמה וכמה פעמים, אז אתחיל להפנים את ההחלטה שלי, שהחלטתי למעשה בשכל.

אז את שאלת על עצבנות. אם כן, בואי קודם כל נבין במה אנחנו עוסקים. עצבנות, זה מעין מתח כזה, חוסר שקט ושלווה, שגורמים לנו [לכעוס] מדברים שאילולי היתה בנו ה"הכנה" המתאימה (העצבנות) לא היינו כועסים. אך מכיוון שאנו כבר "טעונים" רגשית, מיד הכעס מתפרץ.

כלומר, ההתמודדות בזה, צריכה כנראה לעסוק בשני מישורים- מישור אחד הוא השחרור הרגשי- כדי שלא תיהיי כל הזמן "במתח" והמישור השני הוא הכעס ממש. למעשה, שני המישורים הללו כנראה יתחברו, ברגע שנבין קצת יותר טוב מהו כעס.

כתבתי בעבר תשובה לשואלת על הכעס, ואני מצטטת פה ממה שעניתי לה אז, בתוספת כמה דברים.

" כשחשבתי מה לומר לך, ראיתי תשובות רבות שעוסקות בנושא הכעס, מזוויות שונות ומגוונות והן כולן משלימות אחת את השנייה. מתי אנחנו כועסים? מסתבר, שלרוב אנחנו כועסים כשדברים לא יוצאים כמו שאנחנו מצפים מהם... [הפער] הזה בין מה שציפינו למה שיצא בפועל- בין אם זה ציפייה מחברה, או מהאוטובוס להגיע בזמן או מהאח לסדר את החדר שלו, כל הדברים הללו גורמים לנו לכעוס על הגורם שלדעתנו יצר את הפער הזה-החברה/הנהג/האח. הרבה פעמים אנחנו גם לא משחררים את ההרגשה הזו הרבה זמן. זה ממשיך לקנן בתוכנו, ולא תמיד בגלל שהסיבה נשארה. לפעמים זה פשוט כי אנחנו לא מוכנים לשכוח את זה... אבל, הרבה פעמים זה לרעתנו, כי אנחנו משקיעים בכך כל כך הרבה מאמצים נפשיים, שבסופו של דבר זה אפילו יוצא שאנחנו מפסידים פעמיים..."

לדוגמא – ההורים שלך. אני מנחשת, שקרו כמה וכמה פעמים אותם התנהגויות שהם הגיבו או התנהגו לא כמו שאת היית רוצה או לא כמו שציפית שהם יתנהגו, או אמרו דברים שלא נעימים לך לשמוע. חזרה על אותו מקרה כמה וכמה פעמים, כבר כמו מכינה אותך בהיכון מתמיד מולם, ש"הנה, עוד רגע הם יגידו את הדבר המעצבן", ואכן, הם עונים על הציפיות...

את יודעת למה קוראים לזה עצבים? אני חושבת שאפשר אפילו להסביר את זה מעולם הביולוגיה- העצבים שבגוף שלנו, אלה שחשים את התחושות- קר/חם/כואב וכדומה, יש להם חיישנים בקצוות. כאשר קורה משהו שצריך להודיע למוח שקרה משהו- לדוגמא- נגעתי במשהו חם- אז נקשר חומר לקצה של העצב, ואז הוא יודע שהוא צריך להודיע למוח "חם לי!". ברגע שהחום מפסיק, החומר משתחרר, והמוח כבר לא "שומע"- "חם לי!" . מצב בעייתי הוא- שכאשר כבר לא חם, החומר לא משתחרר, והעצב ממשיך לשלוח הודעות למוח "חם לי!" , אפילו שבפועל כבר לא נוגע בו שום דבר חם! זה מצב לא תקין, שיכול לגרום לאדם סבל רב, מכלום....

זה מאוד דומה למה שקורה כשאנחנו "עצבניים". במקום שכל מקרה יהיה לגופו, אנחנו מצרפים את המקרים הקודמים, וכבר מוכנים ב"היכון" לספוג עוד מקרה מעצבן, ובינתיים אנחנו שומרים על "עצבנות" שקטה.

מתוך כך אני חושבת שכדי להתגבר על ההרגשה הזו, ועל התגובה שלנו הלא טובה למצב שקורה (גם התגובה המיידית, וגם ההרגשה שנשארת איתנו בהמשך), יש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות. אלו דברים כלליים, ואני חושבת שלפחות חלק מהדברים יתאימו לך, לדוגמא: להתרגל להאמין יותר שהכל מה´ והכל לטובה, להגביר בתוכנו את הענווה שלא הכל צריך להתנהל רק כמו שאנחנו חושבים ורוצים, ללמד זכות על כל אדם ובכל מצב ומתוך זה להתאמן לסלוח, וכן [להוריד ציפיות] מהסביבה שלנו ויותר לראות מה אני יכולה לתת ופחות מה אני צריכה לקבל וכו´. לדוגמא- מול ההורים שלך- אולי יותר לקבל את זה שכך הם נוהגים או מדברים, והרי את מכירה אותם, ולא לצפות מהם להשתנות. רק הקבלה הזו בעצמה יכולה מאוד להוריד את המתח. לזכור שאתם אנשים שונים, אז לא בהכרח שאתם תחשבו אותו דבר, בטח מנקודת המבט שלכם שהיא מאוד שונה, גם מהגיל, וגם מהניסיון חיים לדוגמא. יש דברים שאולי הם צודקים, ויש דברים שאולי הם טועים, אבל אותו דבר לגבינו- יש דברים שאנחנו צודקים ויש דברים שאנחנו טועים. בסופו של דבר, כולם רוצים שיהיה לכולנו טוב. מה הדרך לכך? יש על זה מחלוקת....

את הדברים האלה אפשר להגביר בעצמנו על ידי לימוד מתוך איזשהו ספר (כמו מסילת ישרים לדוגמא) או על ידי שינון בראש של משפט מסוים שמתמצת את הרעיון. כדאי תמיד גם לשתף עוד חברה בעבודה על אותה נקודה, ואז את תמשכי אותה כשהיא קצת תיפול והיא תמשוך אותך כשתצטרכי.

כמו שאמרתי, יש עוד שאלות רבות שעוסקות בנושאים קרובים, אולי כדאי לך לקרוא חלק, וזה יתן לך עוד כמה כיווני מחשבה:

[איך מתגברים על הכעס ועל עצבנות? (עוד עצות מעמיקות)]
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=182679

[איך מתגברים על הכעס]
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=144018

[התמודדות עם כעס]
https://www.kipa.co.il/ask/show/121558

ומשהו קצר על פגיעה:
[איך להתמודד עם אדם שפגע בי?]
https://www.kipa.co.il/ask/show/119269

בהצלחה רבה!

קיץ טוב, ובשורות טובות,

הדס.
hershko.hadas@gmail.com