שאלה
שלום!
אבקש סליחה מהרב על כמות השאלות הללו בתוך פנייה אחת. אך מפני שהם חשובות לי מאוד, אשמח אם הרב יתייחס אליהם בעמקות. למעשה, בשבילי הם יותר בעיות שמטרידות מאשר שאלות ולכן הם צריכות מידה כפולה של חקר ותשומת לב.
1 ראשית, הסיפו על התנא השלמד תורה הרבה וע"כ גבה ליבו והוא עלב באיש כעור - איזה עניין יש לאנשי המקום לכבד אותו למרות תורתו, שהרי אין לתורה שלו שום משמעות אם הוא מתנהג ככה.
שהרי " תכלית חכמה תשובה ומעשים טוב, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט" וכו'. וכמו"כ הגמרא ממסכת יומא שמדברת על הצורך שעל בעל התורה להתנהג כראוי, שכן, אם לא, הבריות יראו את מעשיו ויאמרו שזהו סופו של מי שקורא ושונה ח"ו.
חוץ מזה, אין בכך משום צביעות?, או הכחשה לתהליך אמיתי שמתרחש על אדם שמתעסק בתורה, כביכול, שהאפקט הוא שלילי על אישיותו של האדם ח"ו.
2 בעיית הזמן. לאחר הסתכלות במהות הזמן, על החלקים שבו - עבר הווה ועתיד, השאלה הנשאלת היא איזה ערך יש בהם, שכן, הזמן "גוזל" הכול בכל רגע. ואין זה משנה אם הדבר שבו מתעסקים הוא תשוקה נחותה או רגעים גבוהים בעבודת ה' וכדומה, שהרי הכל נגזל ע"י הזמן באותו הרגע, והוא נאבד לעד, ואין לו שום מציאות או קיום כלשהו. הוא לא נמצא יותר.
מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה; וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת־נִרְדָּף׃
וכן הפסוק מאיוב-
אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ.
כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ.
*-
המחשבות בנושא הזה הגיעו אלי אחרי שקראתי את המשפט הזה של הפילוסוף היהודי ויטגנשטיין במאמר לוגי פילוסופי -
אם נפסיק להסתכל על הנצח כזמן בלתי מוגבל אלא כאי זמניות - הרי שמי שחי בהווה חי בנצח"
כמובן שלא הבנתי או מספיק והוא היווה מעין פתח לכל הנושא הזה למרות שאותו בפני עצמו לא ממש הצלחתי להבין.
3. בהתחשב בכל נסיבות החיים, איזה מקום יש לאלוקים לפעול למעשה???
לדוגמא - הגרלת לוטו מתבצעת, כמובן שהכדורים כפופים לחוקי הגרביטציה וכד' ואי לכך הם קופצים ומתנועעים ומגיעים אל ידי האיש שבוחר את הכדור ע"פ חוקי הטבע.
יותר מזה - האדם שלוקח את הכדור בידו, שעליו רשומה התוצאה המסויימת, גם הוא עשה זאת על פי בחירתו האישית, ועל כן, גם במישור הזה, אין לאלוקים כביכול, מקום לפעול, שכן האדם עושה זאת לפי בחירתו החופשית האישית ג
תשובה
שלום וברכה
אם לא נשאל - איך נדע ?
א. אין זה נכון שאין לתורה שלו שום משמעות. יש לה משמעות ענקית, הן בפועל ועוד יותר בפוטנציאל שיש בה לאחר התיקון, ובמקביל יש בה פגם גדול כל עוד הוא לא ביקש מחילה ולא תיקן את דרכיו. אנחנו צריכים להתנתק מקו המחשבה של "הכל או לא כלום" ולהבין דברים בצורה יותר עמוקה.
ב. לא הבנתי את הבעיה ביחס לזמן. הזמן הוא כלי, ואם משתמשים בו בצורה החיובית – עושים שני דברים טובים: גם ההווה עצמו, וגם העובדה שכל פעולה שנעשתה אינה הולכת לאיבוד, אלא היא חורתת בנפש את צדדיה הטובים, ואלה מלווים את האדם לאורך חייו כולם. אני לא מבין את כל הדיון הפילוסופי בשאלת הזמן, אולם מכיר היטב את החוויה הקיומית של זמן מבוזבז וזמן מנוצל.
ג. היחס בין מעשי אדם למעשי אלוקים הוא שאלה מורכבת מאוד ומחייבת ספר שלם ולא תשובה קצרה. אתה צודק כי ריבונו של עולם ברא את העולם בדרך בה הוא צמצם את עצמו, והותיר לנו את המקום העיקרי לפעילות בעולם. אף על פי כן, בדרך מופלאה, ריבונו של עולם משפיע על הנעשה בעולם. מעט פסוקים רומזים על כך, כגון: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מד' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים"; "וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְדֹוָד לַהֲמִיתָם", ועוד. לאמור: יש דרך בה ריבונו של עולם משפיע בעולם על אף העובדה כי את רוב הדברים הותיר לבני אדם.
ד. גם כאן, שאלת ההתמודדות עם הידע המדעי המתקדם שאנו יודעים מחייבת דיון בפני עצמו. עמדתי היא שההלכה היא הלכה חושית, לאמור: על אף העובדה שביולוגית אנו יודעים שאין הכינים נוצרים מן העפר, העובדה שכך נראה בחושים שלנו, ואין אנו רואים הריון ולידה או הטלה אצל הכינים בעיניים רגילות – היא זו שקובעת שמבחינה הלכתית המסתמכת על החושים, הכינים נוצרים מעפר או מגופו של אדם.
כל טוב