כמה שאלות על עבודת ה'

שלום רב לך.
שתי השאלות שאת שואלת, הן שאלות טובות, המראות על חשיבה יפה ועל התעסקות בנושאים, ואינני רוצה להרוס לך את הלימוד העצמי, בכך שאתן לך את התשובות בכפית אל הפה, שכן אני חושב שאת יכולה להגיע לתשובות שלמות יותר, ממה שאכתוב בכמה שורות, אם תדעי להפנות את הבירור שלך בכיוון שאת צריכה, ואשתדל לתת לך כיוון בכל אחת מן השאלות, ואבקש שלא תסתפקי במה שאכתוב אלא תקראי את הדברים ותחשבי עליהם, תחשבי ותמשיכי לברר, ואם את רוצה לשאול עוד את מוזמנת הן באתר והן בכתובת אימייל שלי שאכתוב בסוף התשובה בעז"ה.
ואתחיל אחת לאחת לעסוק בשאלות.
1. לפני שנים רבות, היה רב חשוב שבא ללמד את התלמידים שלו יסוד חשוב בעבודת ה´. וכך הוא אומר במשנה במסכת אבות: "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם"
המסר הזה לא נקלט היטב על ידי התלמידים שלו, הם הבינו מתוך הדברים שאין שכר על המעשים שלהם, ולכן הם פרשו מדרך התורה והקימו כתות אחרות שלאחר מכן הקשו מאד על עם ישראל. הצדוקים והבייתוסים. אנטיגנוס איש סוכו, הכיר את התלמידים שלו, והוא רצה לרומם אותם למדרגה יותר גבוהה. הוא הכיר שהעבודה שלהם היא בשביל לקבל שכר על העבודה שלהם. הוא הכיר בכך שעבודה על מנת לקבל פרס היא עבודה חלקית, עבודה פחות עליונה מאשר העבודה שלא על מנת לקבל פרס, והוא רצה להרים את התלמידים שלו למדרגה אחרת ממה שעבדו עד עתה. הבעיה היתה שהתלמידים לא היו מסוגלים להתעלות למדרגה אחרת. למרות שהם היו תלמידי חכמים, הם עדיין היו זקוקים לשכר על מנת למשוך אותם לעבוד את ה´. לכן כאשר הוא ניסה לדחוף אותם למדרגה שעדיין לא התאימה להם, הם לא היו מסוגלים להבין נכון את הדברים, ונפלו להבנה מושגית, שמעולם לא עלתה על דעתו של רבם, כאילו אין כלל שכר ועונש, ואין עולם הבא. דבר זה גרם להם לפרוש מן היהדות.
כאשר אדם עובד את ה´, זה דבר חשוב מאד, זו מצוה חשובה, וכל מעשה שהוא עושה היא זכות גדולה, הן בשבילו והן משפיע הרבה מאד על כל העולם. המעשים שלו הם מצוות ללא כל ספק, אלא שיש בעיה באותה הדרך. הבעיה היא שכאשר אנו נבחן את הדברים מעט יותר פנימה, אנו נראה שבאמת האדם שעובד בשביל שכר, הוא באמת לא עובד בשביל המצוה אותו אלא בשביל עצמו, באמת באופן החיצוני הוא עושה בדיוק מה שהאדון שלו אומר לו, או ה´ אומר לו, ובסופו של דבר אין לו שייכות אל המצוה, שכן הוא לא מעוניין כלל במצוה אלא בעצמו מעוניין הוא שיהיה לו טוב לאחר מכן, והוא יודע שרק זו הדרך שהוא יוכל להגיע אל הטוב בשבילו. במצב זה האדם מתנתק מעבודת ה´ בתוך הלב שלו, ונכנס למערכת של עבודת עצמו, עבודה שהיא בעייתית. האדם מתחיל לדאוג רק לעצמו, ובכך הוא יורד לקטנות הגרועה ביותר. לא תמיד הירידה היא כל כך קיצונית, אך מי שיש לו חוש פנימי, מרגיש מיד שעבודה בשביל שכר היא עבודה שיש בה חסרון פנימי שהוא לא עבודה לשמה, לשם ה´ מתוך אהבת ה´ האמיתית.
לכן מלמד אנטיגונוס את התלמידים שלו, שחשוב מאד לצאת מהמדרגה הזו של עבודה על מנת לקבל שכר, למרות שהם מקיימים את המצות, למרות שבחיצוניות נראה שלא חסר להם דבר, אך באמת בפנימיות הכל חסר, הכל בבעיה. לכן הוא מנסה להרים את התלמידים שלו לתקן את הפנימיות שלהם, לתקן את היסודות ובכך להרים את כל המערכת.
כמו התלמידים של אנטיגונוס, אנו מבינים שלא כל אחד יכול להתעלות אל המדרגה האחרת העליונה יותר. כל אחד צריך לבחון בעצמו האם הוא בשל להתעלות יותר או שמא אם ינסה לעזוב את המדרגה שלו הוא יפול בלי כלום, כמו שנפלו התלמידים.
ספר מסילת ישרים, של הרמח"ל, מתחיל בחובת האדם בעולמו, ושם נאמר שהאדם נברא בשביל להתענג. היסוד הזה של התענגות, הוא יסוד שמי שיש לו רגישות מרגיש אתו רע, הוא מרגיש שיש כאן אגואיסטיות, יש בו קטנות, ואין בו אידאלים גדולים, ולכן כותב הרב קוק זצ"ל שדבר זה מעורר קושי גדול באדם, וממש גורם לו שלא לרצות את היסוד הזה. וכותב הרב קוק זצ"ל שבאמת בודאי שהיסוד של עבודת ה´ הוא עליון יותר, אך ספר מוסר אי אפשר להתחיל עם יסודות עמוקים יותר, ולכן צריך להתחיל אותו עם דברים פשוטים.
לכן אם את מרגישה שדברים אלו עוזרים לך להתקדם בעבודת ה´, את יכולה להמשיך בהם, אך חשוב גם כן שלא להשאר במדרגה זו ולשאוף להתעלות מעלה מעלה, לעבוד את ה´ מתוך אהבתו ולא מתוך חשבונות של שכר ועונש.
2. כאשר אנו עוסקים בעבודת ה´, אנו צריכים לזכור שיש מדרגות, יש מדרגה שהיא הדרך הפשוטה של התורה, שהיא עוסקת באיסור והיתר. ישנם דברים שהם מותרים וישנם דברים שהם אסורים. כל אדם אסור לו לעבור על האיסורים, וכל אדם חייב לעשות את המצות.
זוהי המדרגה הבסיסית של עבודת ה´. אך יש עוד דרגות, והן באות בחלק המותר לפי התורה, דברים שהם באופן הפשוט לא מצוה ולא עבירה, והן באות לרתום את החלק הזה לעבודת ה´. דבר זה גדול וחשוב, ובהחלט דורש עבודה גדולה. בכל דבר ישנן כמה דרגות, דרגה מעל דרגה. לדוגמא, יש אכילה שהיא על מנת לחיות, והאדם אוכל אוכל כשר, ומברך על האכילה. בכך הוא לא עושה שום דבר לא טוב. אך יש עוד דרגות שהאדם אוכל על מנת שיהיה לו כח לעבוד את ה´, בכך הוא רותם את האכילה להיות אכילה של מצוה, שהיא נותנת כח לקיום התורה. ויש אכילה עליונה יותר שהיא עצמה מצוה, כגון אכילת סעודת מצוה, או אכילה של העלאת ניצוצות (לפי הדרך של הקבלה) וכל אדם צריך לבחון את עצמו לאיזה דרגה הוא שייך, האם הוא מסוגל כעת לעשות את אותם הדברים שהוא מחוייב לעשות אותם לצורך החיים שלו, כמו אכילה, האם הוא מסוגל באמת לעבוד את ה´ באותה המלאכה, ויתר מכך, באיזו דרגה הוא מסוגל לעבוד את ה´ באותה המלאכה.
דרגות רבות יש של התעלות, והאדם יכול כל החיים שלו להתעלות מדרגות, ואף דבר חשוב הוא, אלא שאדם איננו מחוייב בכך, הוא יכול להתעלות, ובהחלט זה חשוב, אך אם הוא לא עושה את זה, אין זו עבירה. הוא יכול להמשיך כל החיים לאכול אוכל כשר, ולברך ולקיים את החובות שלו, אך לא לנסות לרומם את החול לקודש.
לכן, חשוב לבחון כל דבר, האם הוא איסור או שמא הוא היתר, ולאחר מכן, כאשר אנו מגיעים למסקנה שהוא היתר, יש לדעת שמותר לאדם לחיות עם ההיתר, אך יש גם אפשרות שהוא יתעלה ממנה לרומם למדרגה אחרת, לקדושה גדולה, לעבודת ה´ שתקיף את כל החיים שלו.
לכן ממש כמו שכתבתי בתשובה הקודמת, צריך לבחון בחלק של ההיתר, מה המדרגה המתאימה לאדם, ומה אפשרו לרומם אותו ומה הוא עדיין לא מוכשר לכך, ולהשאיר אותו בחלק של ההיתר.
ודאי שהרבנים שמתרים דבר, ונותנים הכשר על דבר, אין בכך כל בעיה, ויחד עם זה, אם אדם רוצה לקדש את עצמו במותר לו, הוא יכול להוסיף מדרגות עליונות בכל דבר.
אני מקוה שהדברים מובנים, ואם לא או שאת רוצה עוד הרחבה, את מוזמנת להמשיך לברר ואף לפנות ואכתוב מקורות ויסודות להמשך הלימוד.
בברכה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il