כמה צרות

שלום וברכה

לצרות העולם יש שני ממדים. הממד האחד הוא הממד האובייקטיבי, ואכן אנו מוצאים כי יש הרבה מאוד דברים קשים בתוכם אנו חיים. ממד זה מחייב אותנו כמובן לנסות לשנות את מה שאנחנו יכולים לשנות, ולתקן את העולם ככל שנוכל, כדי לעשות אותו יותר טוב ממה שהוא קיים. הדבר קשור גם בשאלת יחסי אנוש, היכולת שלנו לגרום לאנשים להיפתח יותר ולהיות אנושיים יותר האחד כלפי השני וכדו'.
הממד השני הוא הממד הסובייקטיבי, לאמור: הדרך בה אנחנו מחליטים להסתכל על העובדות השונות. ממד זה מחייב אותנו להביט גם אל הטוב הרב שיש בעולם, לראות כי חלק מהדברים שאנו רואים אותם כרעים אינם כאלה, לדון לכף זכות, ובעיקר- להאמין באמונה פנימית עמוקה כי הדבר החיוני ביותר והחשוב ביותר הוא העמידה האישית שלנו מול ריבונו של עולם, והחוסן הפנימי שלנו בהכרה כי כל עוד אנחנו חיים בעולם יש לנו שליחות בו, ואנחנו מתכוונים להביט מתוך עצמנו על שליחות זו, ולממש אותה ככל שאנחנו מסוגלים.
ריבונו של עולם אינו מתעלל בנו. הרבה מאוד ממה שקורה בעולם – אין לתלות אותו בריבונו של עולם, אלא בהחלטות שלנו כבני אדם. זו הדרך שהוא ברא את העולם ומנהיג אותו, והוא כביכול "צמצם" עצמו כדי שאנחנו כבני אדם ניטול אחריות על מעשינו. כיוון שכך – אנחנו יכולים גם לתקן.
על כן, לבשי בגדי עוזך, ואל תהיי מיואשת, אלא מי שיש לה זכות לתקן בעולם את מה שניתן לתקן בו, ובעזרת ד' ינהגו כך רבים – ואז יהיה לנו גם יותר קל סובייקטיבית להסתכל על העולם בו אנו חיים בעין טובה יותר ושמחה יותר.


כל טוב ופורים שמח