שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב!
א. אני בת 28 תמיד ידעתי שאני יקים בית דתי ואפילו תורני, אני בחורה טובה מבית טוב מכל המשתמע מכך.
השנה עברתי שנה לא פשוטה מהרבה בחינות, כמה בכיתי השנה, כמה התפללתי, זעקתי לריבונו שיעזור לי... וכרגע בסוף השנה אני פשוט מרגישה שכל האמונה שלי הלכה. בין היתר כתוצאה מחיפוש הזיווג. אני מרגישה שעשיתי את כל ההשתדלויות האפשריות, את כל הסגולות ושום דבר לא זז. אני שואלת את עצמי אם אדם חילוני ערכי חי בלי להאמין ובלי לקיים מצוות הוא מתחתן, מביא ילדים, גם בלי להתפלל כל היום ולהתחנן. (אני מודעת לזה שגם אדם חילוני עובר ניסיונות וקשיים בחיים שלו, ואני גם יודעת שהחיים שלו לא סוגה בשושנים)), אך מה שונה החיים שלו מהחיים שלי בזה שאני מאמינה והוא לא? למה אדם שנמצא בדרגה רוחנית די גבוהה צריך להתחנן ולזעוק כדי לקבל משהו הרי החילוני לא מתפלל ומקבל אותו הדבר ואולי יותר בקלות. אני יודעת שהדרך התורנית היא הדרך הנכונה והטובה אבל אין לי כבר כוח להרגיש שאני מתפללת וכלום לא זז.
ב. אני הולכת לשיעורי תורה קבוע ואני מתלבטת אם ללכת למדרשה, הבעיה היא שכאשר אני מגיעה הביתה (הורי גרים באיזור חילוני לחלוטין) אני מרגישה שגם האנשים שחיים סביבי חיים בלי אמונה ויש להם הכל ובשפע לעומת אדם דתי שפשוט הדבר שמבדיל אותו מהדתי זה שיש לו על מה להשען. אני רוצה להרגיש שה' לא רק בי-ם אלא גם פה באיזור שהורי גרים.
ג. אני קוראת את השאלות שנכתבו פה ואני ממש מזדהה איתם. הרי אדם שמאמין צריך לראות שיש טעם ויש משמעות לאמונה שלו, אז למה כל דבר בקושי? כמה אדם מסוגל לזעוק ולהתחנן כדי שמשהו יזוז?
אני לא יודעת מה לעשות הגעתי לפרשת דרכים באמונה ובדת, חיצונית אני נראית דוסית לחלוטין, אבל בפנים אני מרגישה חצויה בין הרצון להמשיך להיות דתיה או פשוט להרפות קצת.
אני מרגישה שאני מקיימת את הדברים באופן של מצוות אנשים מלומדה ואני לא חושבת שיש שכר על זה. אני רוצה לקיים כי אני מאמינה ויודעת (כמו שהיה עד עכשיו) שיש שכר לפעולתי.
תודה מראש,
תשובה
ת, יקרה.
אין לחשוש כלל, זו תחושה ריגשית וכשם שבאה בעצמה, העוצמה תחלוף והעיקר ישאר, משמעות לחיים , אמונה שמחה ויכולת להתפלל ולשנות תבל ומלואה, משה רבינו שהיה בדרגא עצומה צריך להתפלל 515 פעמים ואינו מתייאש, עם ישראל התפלל על ארץ ישראל אלפיים שנה ולא התייאש, האמהות התפללו למרות צדיקותן מפני שה' מתאווה לתפילתן של צדיקים, ותמיד צריך לזכור שלא בעולם הזה עיקר השכר אלא שכר הצדיקים צפון לעתיד לבוא.
בקשר לתחושה בקשר למקום מגורייך, אני סבור שאם תשני את הסוויץ' בראש במקום להיות מושפעת להיות משפיעה, במקום להיות פאסיבית להיות אקטיבית, לפתוח דוכן של ראש יהודי, לחלק נרות שבת בסופרמרקט המקומי , יעשה אצלך שינוי גדול.
ברכה והצלחה