כיסוי ראש

שאלתך מורכבת מאוד, הן מבחינת קיום המצוות והן מבחינת היחסים שבין בעל לאישתו.
את כותבת שקשה לך עם כיסוי ראש. דבר ראשון – עליך לדעת שזה לגיטימי! זה לא אומר שאת לא מספיק צדיקה, או שאינך מחוברת לקב"ה, אלא זה אומר שכיסוי ראש לא נוח לך וזה דבר מובן לחלוטין (בכל אופן לי – כמישהי שגם צריכה ללכת עם כיסוי ראש). בדיוק בשביל זה יש את ההלכה שאומרת לנו היכן צריך לשים כיסוי ראש ולפי מה שידוע לי מותר ללכת בלי כיסוי ראש בבית. אין שום בעיה עם זה, זה לא דבר רע וזה לא מעיד על חוסר איכפתיות ממצוות ה´ בדיוק כמו שאין כל בעיה לישון עם מכנסים בחדר הפרטי שלך ואין איסור להיות עם בגד ים בבריכה נפרדת. הבעיה היא שבעלך רוצה שתחמירי ותלכי עם כיסוי ראש בבית.
כאן אני רוצה לשאול אותך – האם ניסית לדבר איתו על כך ולהסביר לו את הקושי שלך? יכול להיות שברגע שתאמרי לו את קשייך הוא יבין זאת ויפסיק לבקש ממך לעשות דבר שקשה לך ושאת לא מחוייבת לעשות. במיוחד לאור העובדה ש"ואהבת לרעך כמוך" זו מצווה הרבה יותר חשובה מ´המצווה´ להיות עם כיסוי ראש בבית.
(בכלל, הרבה פעמים נדמה לנו הנשים שאין לנו אמירה הלכתית אמונית ומעשית בבית שהיא שוות ערך לבעלים. נראה לנו שמכיוון שהם למדים או למדו בישיבה ועמלים כל חייהם בתורה וכן בגלל שהם מצויים עם תלמידי חכמים שמורים להם את דרך ה´, ההשקפה וההחלטה שלהם נכונה יותר ממה שאנו חושבות. אנו נותנות להם להחליט את ההחלטות הרוחניות של הבית: החל מן הכשרות שיש לאכול וכלה בבית הספר שאליו יש לשלוח את הילדים. נראה לי שנשים רבות לא מביעות את דעתן ועומדות על שלהן בעניינים רוחניים בבית מסיבה זו. איני חושבת שיש לנהוג כך, להיפך! – חכמת נשים בנתה ביתה. לנו הנשים יש קשר הרבה יותר טבעי וישר לקב"ה. אנו חוות את האמונה והחיבור לקב"ה מעצם החיים והאינטואיציה הפנימית שלנו לא נופלת מהרבה שנות לימוד בישיבה. עלינו להשתמש בתכונות הללו בדיונים על ההנהגות הרוחניות בבית. פעמים רבות חוזר הבעל הביתה משיעור מרתק שבו הרב דיבר על החמרה/ הנהגה מסוימת והוא רוצה להנחיל אותה לביתו, אך לא שם לב לכך שילדיו לא מוכנים לקבל זאת בשמחה ושזה עלול לגרום להם להתנגדות או שזה יגרום לאישתו טרחה רבה וממושכת, מרוב שהוא עסוק בעולמו הרוחני. לכן האישה צריכה לתת להחלטות את הפן האישי שיודע ומרגיש מה נכון לעשות, מה יקדם את הבית, מתוך הכרה והבנה עמוקה של הנפשות הפועלות).
בכל אופן – במקרה שדיברת כבר עם בעלך אך הוא לא "מסכים" שתורידי את כיסוי הראש בבית, לדעתי עלייך לעשות את מה שאת רוצה. תאמרי לו בצורה מכובדת ומעריכה, אך ברורה, שאין לו שום סמכות הלכתית להכריח אותך לעשות דבר בניגוד לרצונך שאינו מחוייב ההלכה ולכן את בוחרת שלא לעשות זאת. יכול להיות שבעלך ייפגע ויחשוב שאינך מעריכה אותו ובזה לו, אך את תסבירי לו שזה גורם לך עוגמת נפש רבה ושאין זה נובע מתוך זלזול בהלכה ובו ושאת עדיין מעריכה ואוהבת אותו. בעזרת ה´ הוא יבין זאת ויכבד את החלטתך. גם אם הוא ימשיך לכעוס עליך ולהביע ביקורת, אל תפחדי ואל תרגישי לא נעים - הוא צריך ללמוד כי גם לך יש דעות ורצונות ואת יודעת לעמוד על שלך. אל תפחדי מכך שאולי תהפכי לאישה שלא מכבדת את בעלה או פוגעת בבית. אם את יודעת לכבד ולהעריך את בעלך ולבוא לקראתו, כדאי שהוא ילמד זאת גם כן. כדי להגיע להרמוניה זו, הדבר הראשון שעלייך לעשות זה לשוחח עמו עמוקות בנושא.
בהצלחה רבה מאוד!

יפית גולד, צוות ישיבת הר-עציון