כיבוד הורים

לשואלת שלום רב.
אכן זה לא פשוט ולא קל. זה מצריך הרבה עבודה על המידות. הרי מה גורם לנו לכעוס כ"כ? כשנבדוק כמתבוננים מהצד נמצא שחלק גדול מהכעסים האלה אינם מוצדקים. אז אבא אמר משהו שאינו מוצא חן בעיני, אז מה? מה גורם לנו כ"כ לכעוס?
פעמים רבות הסיבה היא גאווה. מה, לי הוא יאמר דבר כזה? הרי אני כ"כ בסדר אז מה פתאום שיאמר לי כך?
לפעמים הכעס בא בגלל משקעים מוקדמים וחוסר יכולת להתגבר עליהם.
לפעמים הכעס בא מכך שאני יודע שמשהו בהתנהגותי לא בסדר וכואב לי כשאבא שם לי מראה מול הפנים ומעיר לי שאני לא בסדר.
כך או אחרת, עלינו לעבוד הרבה על המידות על מנת שנדע להתגבר, לשמוע הערה גם אם היא לא נעימה, ולפעמים גם אם היא לא מוצדקת לגמרי אלא בחלקה, ואפילו אם נאמרה בלשון לא יפה. עלינו להיות מסוגלים לבחון את עצמנו מעבר לכעס ולראות אולי בכל זאת יש משהו שעלי לתקן בעצמי.
ובכלל, נראה לי שחלק מפתרון הבעיה זה להראות לו כבוד ואהבה כראוי לאב ולהמנע מהתנגשויות כך שהוא ילמד גם לכבד את רצונותייך ומחשבותייך.
מלבד כל זה, אפשר לנסות ולבקש ממישהו מבוגר שיהיה כמתווך ביניכם, למשל אמא או אח גדול או לפעמים סבתא או דוד וכד'. אדם כזה ששניכם מעריכים ומכבדים יכול כמתבוננן מהצד לעזור לך מצד אחד ולאביך מצד שני.
בברכה
אפי קיציס