שאלה
בס"ד
שלום!
תודה רבה!!!
אני מנסה להתחזק בזמן האחרון בכיבוד הורים.
אבל שמתי לב שככל שאני יותר טובה ההורים הם מצפים ממני ליותר.
אם אני עוזרת לאמא עם הבית היא מצפה שאני אעשה את זה כל הזמן, והיא כל הזמן מבקשת. ואם לא עשיתי יום אחד אני לא בסדר. מאחי היא כבר התייאשה, כי הוא לא עוזר לה. יוצא שאני עוזרת המון, אבל אף פעם לא מספיק ותמיד כועסים עלי,ושאחי יוצא המלך שלא עושה כלום והוא לא מקבל כעסים, הוא "העמיד אותה במקומה" ומהתחלה אמר לה שהוא לא עושה כלום בבית. ולא נותר לה אלא לחיות עם זה.
היא לא מעריכה אותי יותר, אלא שנינו באותה דרגה אצלה. אם הוא עושה משהו הוא מקבל צל"ש, ואני צריכה לעשות, כי זה ברור מאליו.
ניסיתי להראות לה את המצב הזה אבל זה לא מעניין אותה. והיא לא מבינה. באמת שניסיתי המון.
אני גם יכולה להיות פרינססה כמו אחי אבל לא אשאיר אותה לבד לנקות.
מה לדעתך אפשר לעשות?
תשובה
אחיך הוא לא "מלך", אלא בטלן !!!!
את עוזרת , ולא בגלל שאת חייבת אלא בגלל שאת מבינה שזה נכון וטוב, ואני בטוח שבשיחה טובה עם אמא על הענין היא תבין אותך.
כשאת מרגישה שאין לך כח, תעשי את החשבון לבד, הרי גם לאמא לא תמיד יש כח, ובכ"ז היא מבשלת , מכבסת , מנקה ועוד ועוד... בלי סוף.
אז את עוד לא אמא, ובע"ה כשתתחתני גם את תעשי הכל, ובאמת כרגע את יכולה לומר לפעמים שאין לי עכשיו כח, אני מעדיפה לא לעשות היום, או אעשה אח"כ , וכד', וזה בסדר.
טבעי שכבת , אמא מצפה , ואולי גם רוצה שתלמדי לעשות את מלאכות הבית , ואילו מהבן היא לא מצפה אותו דבר. זה יכול להיות , אבל לא צריך לכעוס, אלא כאמור, לעשות מה שאת יכולה, בשמחה ובטוב לבב, וללהביםן שיש הבדל בין בת לבן, ובד"כ בת הרבה יותר בוגרת ומבינה בגיל הזה מאשר האח, שעדיין רוצה להתבטל ולעשות מה שבא לו, ועוד חושב שזה טוב!!.
תחשבי על זה קצת, ואני מקוה שתמצאי בזה דרך לקבל את הדברים יותר בלב טוב, ובפחות כעס.