שאלה
שלום וברכה!
בפסוק ראשון של קריאת שמע אני נוהג לחשוב על כוונות כל מילה לאחר אמירתה. כגון: לאחר אמירת שם ה' אני מכוון שלוט בשבעה רקיעים והארץ, היה הווה ויהיה. ולאחר אמירת אלוקינו אני מכוון תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם עילת העלות וסיבת הסיבות. ולכאורה עובר הזמן המוגדר כהפסק: שלום עליך מורי (ורבי). האם זה לא הפסק בגלל שהכוונות שייכות לענין? או שמא עליי לכוון את כל הכוונות בעת אמירת המילה עצמה? אמנם, סבורני, כי דבר זה אינו בר ביצוע משום שאז נצרך להאריך ולמשוך ביותר את המילה. אודה לרב באם יענני בהקדם.
תשובה
שלום
יש לכוון תוך כדי שאומר בפועל את המילים ויאמר לאט ובניגון כמונה מרגליות ובזה יוצק את המשמעות לאמירה ומחברם יחד להיות תרי רעים שלא מיתפרשין
אולם אם אי אפשר יש לעשות כן בטרם יאמר את הפסוק
חשוב גם שלא להכביד יותר מדי על עצמו- שלא לגרום לו במקום להמתין לקריאת שמע ולהתעלות בה יהיה זה זמן של חיבוט רגשות וחשש.
ברכה והצלחה