כואב לי שאין לי כל כך קשר עם ההורים

שלום לך

יישר כח על השאלה וסליחה על העיכוב בתשובה.

שתי הקדמות קצרות. קודם כל, השאלה שלך בהחלט יפה ונוגעת ללב, הרצון שלך לשתף את ההורים שלך ולהגדיל את הקירבה איתם הוא מאד מאד יפה ובהחלט מרשים. לצערינו הרב כל כך הרבה בני נוער דוקא מחפשים את ההתנגשות עם ההורים ואת הניתוק, ואת מחפשת את החיבור וזה יפה מאד.

דבר שני, צריכים לדעת, שיש לא מעט מקרים שהשיתוף עם ההורים פשוט לא מצליח. לפעמים יש פערי מנטליות, לפעמים יש פערי שפה, לפעמים יש פערי סגנון, בקיצור, עצם זה שהם ההורים שלנו, לא מחייב שתהיה קרקע פוריה לשיחה ולדיבור. כמובן, זה לא סותר את הצורך לנסות לקדם כמה שיותר, וגם אם לא יהיו שחנ"שים עדיין קשר משמעותי עם ההורים הוא דבר מאד מאד חשוב לכל החיים. לא רק זה, בלא מעט משפחות, יש הבדלים גדולים בין הילדים. יש כאלו שיותר משתפים את ההורים ויש כאלו שיותר סגורים. זה טבעי וזה קורה, וכך היא דרך העולם.

ועכשיו לענין. כל חברות וכל קשר שהוא , לא צריכים להתבסס על 'סחיטה מעצמך'. לא טוב 'להתאמץ לספר', מכיון שזה נהיה מלאכותי, והרבה פעמים באמת זה מגיע לעצבים. מה שכן זה צריך להתבסס זה על [הענקה לשני]. הענקה בראש ובראשונה היא במעשים, ולא רק בדיבורים. באמת לחשוב מה ישמח את ההורים שלך, זה יכול להיות מתנה קטנה ליום הולדת או פרחים לשבת; זה יכול להיות לקחת את אחייך הקטנים לאיזה לונה-פארק ולשחרר את ההורים לשעות מנוחה, וזה גם יכול להיות להתנדב ללכת איתם לרופא, הכל תלוי באופי המשפחה שלך, באופי ההורים שלך וכו'. הנקודה המרכזית היא - להיות אכפתי ודואג. בהמשך למעשים האלו, גם יגיעו דיבורים - מה שלומם, איך הם מרגישים וכו', ובעקבות דיבורים שלהם, אני חושב שגם את תוכלי הרבה יותר בנוחות להפתח עם דיבורים שלך.

חזקי ואמצי

טוביה
tsbais@Actcom.co.il