כבר שום דבר לא אכפת לי, כלום לא חשוב

שלום

החיים מתחלקים לשניים: עד הרגע שבו שואלים את השאלה הזו, ומאז אותו רגע.
אז ברוכה הבאה לחלק היותר משמעותי בחיים שלך.
אם אנסה לסכם בקצרה את מה שכתבת, זה יהיה משהו כמו: חיים בשביל לחיות... סתם עוד יום... הכל נראה כבר לא חשוב. אם תעשי סקר רחוב קצר ותשאלי 100 בני נוער, האם הם מזדהים עם ההרגשה שלך, נראה לי ש 100מתוכם (לפחות) יענו בחיוב. ומעבר לזה שכל מי שמרגיש ככה, רוצה לצאת מהמקום הזה כמה שיותר מהר, זו גם לא הפעם הראשונה שמישהו כותב דברים בסגנון הזה.
מה זה מזכיר לך? מצלצל מוכר מאיפשהו? תורידי מהמדף תנ"ך- דפדפי בו עד ספר קהלת ותפתחי בפרק א´. או ב´. או ה´. כל התשובות נכונות. זה נראה כאילו שלמה המלך משתמש במילים קצת יותר גבוהות משלך, כדי להגיד את אותו דבר. כל הבאסה של החיים בשנים עשר פרקים. ולא בגלל שקרה משהו איום ונורא, פשוט בגלל שכשמסתכלים בכנות על החיים, אי אפשר שלא להרגיש לרגע תחושה של ריקנות.
את יודעת מה התשובה שלו לשאלה שלך- (מה עושים?)? מה אפשר לעשות כדי להרים את היומיום קומה?
קחי טיפ של החכם באדם: מה שצריך לעשות זה להכניס את הקב"ה לחיים.
זה פשוט עד כדי בהלה. אבל צריך להתעסק בזה כדי להבין מה הכוונה.
להכניס את הקב"ה לחיים. להכין בשבילו פינה מטופחת בלב ולקחת אותו איתנו לכל מקום. לאפשר לעצמינו להבין שהוא רואה אותנו כל רגע, משגיח עלינו ומנהל את העולם. תמיד תמיד תמיד. שיוויתי ה´ לנגדי.
זו תודעה קיומית שמכניסה משמעות אמיתית לחיים. היא שוברת את השעמום, את היובש, את הדכאון ואת הסתמיות.
תנסי את זה.
כמו כל דבר שאנחנו רוצים לחיות על פיו, זה עניין של תזכורות. תזכירי לעצמך כל כמה שעות, שהקב"ה נמצא איתך כשאת מתפללת, מדברת עם חברה, מבשלת ארוח"צ וקונה בגדים. זה אמנם אינטנסיבי מאוד מאוד, אבל באותה מידה זה גם חזק ועוצמתי ומשפיע על מה שתבחרי לעשות. לאט לאט החיים זורמים אל תוך מסלול נעים והגיוני של קרבת אלוקים. הוא צופה ויודע סתרינו, וזה מוציא מתוכינו את כל הטוב שאנחנו מכירים ולא מכירים, שיש בנשמה שלנו. (שיר מומלץ שממחיש את זה: "מישהו", של סיני תור).
אם מלך העולם משגיח עלי עכשיו, כדאי שאני אצדיק את זה ואעשה משהו משמעותי עם הזמן שהוא נותן לי תחת השמיים.
ה´ כאן. הוא רואה אותך יושבת וקוראת את השורה הזאת. הוא יודע מה את חושבת. הוא מכיר את התכונות שלך. הוא אוהב אותך באופן אישי. וזה אותו אלוקים מבראשית פרק א´ פסוק א´ שברא את העולם בשישה ימים.
תחשבי מה זה... אנשים שחיים בתודעה כזו, אין מאושר מהם. אין. החיים שלהם מלאים במשמעות.
לפי המחקרים העדכניים ביותר על התהליכים שמתאימים לשלבים השונים בחיי האדם, בדיוק בשלב שאת נמצאת בו (לא שאני יודעת בדיוק, אבל גיל תיכון פחות או יותר?) זה הכי בריא בעולם שיש בך קריאה להתעלות: לחיות ברמה גבוהה יותר. לעשות משהו גדול. להתעסק במה שחשוב באמת בחיים. תקראי שוב את השאלה שלך והמילים ידברו בעד עצמן. מתי את מתעוררת מהאדישות? כשמדברים על דברים חשובים באמת ולא על מורות, בנים ובנות. זה נשמע לי כמו קרש קפיצה למים עמוקים.
אם את יודעת לשחות, לכי על זה: תנסי לבחון את הנקודות האלה (אפילו אם זה קורה פעם אחת בשבוע) שבהן משהו פתאום מתנוצץ לך בשיא חשיבותו, בתוך כל האבק הסתמי של החיים. ואז תחפרי בזה קצת- לא יקרה כלום- ותשאלי את עצמך למה דווקא זה מה שעורר אותך. איזה מכנה משותף יש בתוך הדברים האלה, שהופך אותם לחשובים בעינייך? למה הם מוציאים ממך השתתפות בדיונים?
את הדרך משם את תדעי בעצמך.
אולי תבחרי להשקיע זמן בהתנדבות כלשהי שתוציא ממך כוחות חיים ותתן מענה לצרכים של מישהו נוסף. אולי תחליטי שאת מפתחת כשרון מסויים שיש בך גרעינים שלו ובזה מרעננת את השגרה ומכירה את עצמך יותר לעומק.
הנקודה שאת עומדת בה דומה לצומת טי על כביש מהיר- בצד ימין פתוחה בפנייך הדרך לחיות סתם, לחלוף על פני החיים בלי להתחבר אליהם. צד שמאל, לעומתו, מציע לך הרבה יותר: הוא מזמין אותך ללמוד את החיים. להכיר את הקב"ה, להכיר את עצמך, לראות כמה הנשמה שלך מוסיפה לעולם, ובמה.
וגם אחרי שמצאת דברים גדולים שמעניינים אותך ושאת רואה בהם דבר חשוב ששוה לחיות למענו, עדיין יש ערך עצום לחיים הפשוטים, ברגע שאת נותנת בהם מקום לקב"ה.
לפעמים אני מסתכלת על אנשים שחיים בלי אחד מהחושים (עיוורים, חרשים) ולא מבינה איך אפשר. אבל את יודעת מה, חלקם לא יודעים מה הם מפסידים. אותו דבר אצלנו: אדם שמעביר את החיים שלו כשהקב"ה מחוץ לסיפור מבחינתו, אמנם לא יודע מה הוא מפסיד, אבל חסר לו חוש. ואז לא פלא אם הוא מבואס מהחיים ואם שום דבר לא ממלא אותו בסיפוק ובהתרגשות. כי עצם קיום מצוות מתוך חיבור לרבש"ע, זה תמצית ההנאה האמיתית בעולם.
תכיני למישהו שאף פעם לא טעם, מרק מתובל טוב טוב ותסתכלי על התגובה שלו אחרי הלגימה הראשונה... זה נראה בערך אותו דבר.
ככה קהלת סוגר את ספרו- "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם." הטעם לחיים, במילים שלך, זה הקשר לקב"ה.
בהצלחה רבה בעבודה הכי משתלמת של החיים.
הערה אחרונה- לפעמים ההרגשה שאת מתארת נוצרת גם כתוצאה ממשהו פיזי שלא קשור לכל מה שדיברנו עליו (חוסר בויטמין מסויים וכו´). שווה לעשות בדיקה קצרה אצל רופא משפחה כדי לוודא אם אצלך זה העניין או לא.
ובכל מקרה הדברים נכונים לגבי כולנו. תודה על ההזדמנות לענות על שאלה שמאפסת אותך, בלי קשר למקום שבו אתה נמצא. יציאה נעימה לחירות, ובשמחה במייל- rutav89@gmail.com
רות.