כבר לא סומכת על אמא

שלום לך!
אני שמחה שפנית אלינו, בשביל זה אנחנו פה..
לכתוב זה מצויין! זה פורקן טוב לרגשות, זה מכניס לפורפורציות, טוב שאת מסוגלת לכתוב, תברכי על היכולת הברוכה הזאת!!
אני חייבת לשאול אותך שאלה,
איך את יודעת שאמא שלך חיטטת לך במה שכתבת?
לא יכול להיות מצב שהיא יודעת שכתבת כי היא לא עיוורת והיא רואה שעובר עליך משהו והיא רואה שאת כותבת [אבל היא לא קראה מה שכתבת?]
בואי נצא מנקודת הנחה שאת כן צודקת והיא כן קקראה את מה שכתבת.
את צודקת, זה באמת מכעיס ופוגע אבל אני חושבת שהיא עשתה את זה מדאגה ומאכפתיות ולא מיתוך רצון לעקוב אחריך או לחטט לך.
היא אמא שלך והיא אוהבת אותך ודואגת לך והיא עשתה טעות!
קורה, גם אמהות טועות!
אני חושבת שחבל על כל הרגשות הסועררים והפגועים בינכם, זה כאב מיותר.
תשבי איתה לשיחה, על כוס קפה ועוגה (סתם כדי שיהיה לכם כיף ונעים, תתפלאי כמה אוכל ובכלל אווירה נעימה פותחת את הלב ומשחררת משקעים...)
תדברו, תסבירי לה מה עובר עליך, (את לא חייבת לספר לה הכל, רק מה שאת רוצה. זו זכותך המלאה לשמור לעצמך את מה שאת חושבת וזה לגיטימי לא לשתף אותה..)
תשאלי אותה אם היא קראה את מה שכתבת ולמה, תסבירי לה שאת מבקשת שהיא לא תקרא מה שכתבת כי זה אישי ושאם היא דואגת שפשוט תשאל אותך מה קורה לך.
תודי לה על הכוונות הטובות שלה ועל הפסיכולוגית שהיא לקחה אותך אליה. תגידי לה שאת אוהבת אותה
ומי יודע, אולי אפילו יהיה לך נעים לשתף אותה במה שעובר עליך.
הפתרון להכל הוא בשיחה נעימה ורגועה.
שואלת יקרה,
אני רוצה לחזק אותך בדרכך,
זה מצויין שאת דואגת לנפש שלך ולרגשות שלך.
אשרייך שהקשר שלך עם אמא שלך כ"כ חשוב לך.
ובעז"ה יפתרו העניינים בינכן!
הרבה בהצלחה!
מיכל

את אשמח לשמוע עם עזרתי ומה קורה.
MCHY22@GMAIL.COM