יש בעיה עם צמיד ברגל?

שלום לך!

מבחינה הלכתית אין עם זה בעיה אלא אם כן הוא בגודל וצורה היסטריים כאלה שכבר חורגים ממש מגדרי הצניעות כיון שהם מושכים יתר תשומת לב.

אך בעניינים אלה זה עניין של תקופות. למשל בתקופת האבות והאמהות זה היה צנוע כיון שזה היה דבר רגיל ולא מושך את העין.
הרבה עניינים בצניעות הם פונקציה\ענין של "מה רגילים לראות" ואכן- יתכן שהראשונים שפתחו את הפתח עליהם תהיה האשמה מבחינת הצניעות אך ברגע שזה הפך למשהו רגיל- זה כבר מותר.
תתבונני האם זה נראה לך דבר שהוא כבר רגיל בחברה שבה את נמצאת. ואם כן- לעניות דעתי אין עם זה בעיה.

רציתי גם להוסיף כאן קטע מתשובה שענה הרב שי פירון לשאלה על צמיד ברגל, בה הוא הוסיף שמעבר להלכה יש את רוח ההלכה, והוא נותן הסבר למושג:

מה היא רוח ההלכה?

השאלה הגדולה עימה את צריכה להתמודד היא האם ההלכה היא הפסגה אליה אנו שואפים להגיע או שמא ההלכה היא נקודת המוצא. ממנה יש לשאוף להתרומם אל מרומי המוסר, אל החסד, אל מה שמעבר לתפיסה המקובלת, הבסיסית שהיא בכלל מה שהציבור מסוגל לעמוד בו.
ההלכה היא הבסיס ליצירת עולם מתוקן יותר. אבל בהיצמדות לרובד המשפטי שבהלכה עלולה להוביל להתפשטות המוסג "נבל ברשות התורה". היינו מי שחש שמשפטית הוא עושה כל מה שכתוב בספר, אבל לא יצר זהות בין מה שכתוב בספר, לבין מה שצריך להיות חרוט על הלב. חלילה לנו אם נעשה את האמור בתורה ר ק מפני שכתוב מבלי לשאוף להזדהות עם עומק הדברים, עם מה שנמצא בבסיס הדברים.
גם אם נגיד שמותר, גם אם נחשוב שאין בעיה הלכתית עם חצאית מתחת למכנסיים, עם בגד אדום, עם אלף עגילים מכל צדדי האוזן, בחורים, בנקבים, בציורים, בקעקועים - נגיד שהכל מותר וכשר.
גם אם זה מותר -
האם זה טהור? האם זה מבטא את עומק מושג הצניעות? האם זה מבטא את התרומה היחודית שיש לעולמנו הרוחני?
דומני, שכל אחד - בעמידה מול עצמו, מול תוכיותו - יודע את התשובה.

עד כאן הציטוט מדבריו...
אני מקווה שתגיעי לתשובה שתהיי שלמה איתה.
רחל
shitrir@hotmail.co.il