יציאה מהאבלות על החורבן

כל חיינו בנוים בצורה הזאת של שילוב ומורכבות של עצב ושמחה ולפעמים שניהם באים אפ' ביחד ברגעים מסויימים.
אשריך שהגעת לרמות כאלו גבוהות שלחיבור אל החורבן ומשמעותו ולכן גם העצב העמוק שחשת.
אבל החיים שלנו חייבים, ביחד עם זכרון וכאב, להמשיך ולהבנות כחיי אומה ופרט.
שימי לב לסיבה לקללות בפרשת כי תבוא-
דברים פרק כח:
(מה) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:
(מו) וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
(מז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:

ולא רק זה אלא שגם נבואה לא שורה אלא כשהנביא שמח:
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ד-
"כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה..."

ובאמת איך אפשר לנצח את היגון ע"י שמחה כפי שאומר הנביא:
ישעיהו פרק לה
(י) וּפְדוּיֵי יְקֹוָק יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה:

לכן עליך להתגבר על העצב על ידי עבודת ה' בשמחה, ולהמשיך תוך כדי לזכור ולכאוב את כאב החורבן כך תוכלי יותר לכוון בתפילותיך ובמעשיך לבניין הקרוב, אמן.

שבת שלום