שאלה
שלום רב. יש לי שאלה שכבר מעסיקה אותי דיי הרבה זמן. השאלה שאני הולך לשאול קצת חריפה, אני לא בטוח אם כדאי לפרסם אותה באתר. אני אסביר את השאלה- בגדול השאלה היא, האם לדעתך אדם שהגיע לגילאי 25 , יש אפשרות לשלוט על יצרו, ולא לאונן, או לשמור על נגיעה. אני יודע מה התשובה שאתה תגיד לי, אתה בטח תגיד לי שיש ויש אפשרות לשלוט על היצר, ולאדם יש זכות בחירה, והוא מסוגל וחייב לשלוט על יצרו. אני מכיר את התשובות הללו, ועדיין אני אישית לא בטוח כמה זה נכון, חשוב לי להדגיש, אני לא מחפש לגיטימציה, לעבור על כל הנושא של הצניעות, אני באמת מנסה להבין, ולחפש תשובה כנה, האם הדבר הזה באמת אפשרי. כידוע היום בציבור שלנו מתחתנים יחסית מאוחר, והתרבות מסביב כל כולה משדרת מיניות ופריצות. האם אדם שהגיע לגיל מבוגר באמת יכול לשלוט על יצרו? גם חז"ל אומרים שאדם שלא התחתן בגיל 20, "תפח רוחו"(ויש עוד הרבה מאמרים בסגנון), והם אומרים זאת בתרבות שהיתה צנועה ומאופקת. אני חושב שיש קושי עצום בציבור שלנו מהבחינה הזאת(וזה ייחודי לציבור שלנו), מכיוון אצלנו יש רווקות מאוחרת, ואין שום היתר ושום הסכמה לקיים יחסים, או לא לשמור נגיעה. לעומת זאת אצל החילונים, אין להם את הבעיה הזאת, כי הדת לא מעניינת אותם, ואצל החרדים גם אין כל כך את הבעיה הזאת, כי אצלהם מתחתנים מוקדם, תוך שתיים שלוש פגישות, ויש חתונה. ורק אצלנו בציבור שלנו יש בלאגן, מכיוון שנושא השידוכים הוא מורכב ומסובך, ומתחתנים מאוחר, אבל אין היתר למגע מיני כלשהו, ואני חושב שזה יוצר הרבה בעיות קשות בנפש האדם. (אני יכול להגיד לך, שאני כותב את זה מדברים שעברתי, לא נראה לי שכולם הגיעו למצב שאני הגעתי, אבל עדיין הבעיה קיימת). אני לא הצלחתי לשלוט על יצרי והלכתי במהלך השנתיים האחרונות למספר רחב של נערות ליווי(אני בן 24), ותאמין לי, באמת שאני לא רציתי ללכת, אבל לא יכולתי להתאפק, והרגשתי שאני חייב ללכת, זה היה מעבר לשליטתי, נראה לי שזה קרוב לסוג של התמכרות. כל העניין הזה השאיר בי ומשאיר בי עדיין צלקות כבדים מאוד שאני סוחב איתי, אני מנסה לטפל בבעיה הזאת, וב"ה הפסקתי(אני מקווה שזה יחזיק מעמד) למרות שאני עדיין מאונן. ועכשיו אני מנסה לחפש בת זוג, למרות שגם בעבר ניסיתי וזה לא הלך, בקיצור החיים האישיים שלי לא פשוטים. אבל עדיין אני חושב שהבעיה הזאת קיימת(אמנם בצורה יותר קטנה), בכלל צי
תשובה
שלום וברכה
המכתב עוסק בנושאים מאוד עמוקים ורגישים. מה שאני כותב הוא ראשי פרקים בלבד, ולא תשובה מלאה לכל הסוגיה
א. הנחת היסוד של המכתב היא שלבני אדם נשואים אין יצר הרע, ושהנישואים פותרים את בעייתה היצר. היצר הרע הוא יותר ערמומי ואשמאי ממה שאנחנו חושבים שהוא, והוא יודע להתגבר גם על אנשים נשואים. כפי שאמר האדמו"ר מקאצק: "אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש, ואל תדאג: שןם תמצא מנוול אחר".
ב. אני אכן אומר לך שיש לאדם אפשרות לבחור בטוב ולמאוס ברע. זהו יסוד התורה כולה, ואני מאמין בה בכל מאודי.
ג. ההתמודדות אינה קלה כלל ועיקר.
ד. אפשר גם שהתמודדות זו יוצרת בעיות בנפש האדם. גם אם זה כך – אנו עושים את רצון ד'. מעבר לכך, כשאתה בוחן את הבעיות שהדבר יוצר צריך לבחון גם את הבעיות שהאלטרנטיבה יוצרת, וכלל לא נראה כי האלטרנטיבה שאותה לדוגמה חיים בציבור החילוני יוצרת פחות בעיות. בעיות לא נוצרו כדי שניכנע להן אלא כדי שנתגבר עליהן. אתה עצמך כותב על הצלקות שההליכה לזונות (יותר טוב לומר את המילים במפורש ולא במכבסת מילים המעדנת את הדברים) הותירה בך.
ה. לא זו בלבד, אלא שהצלקות האלה עלולות להשפיע לרעה על המשך החיים ועל עצם האפשרות להקים זוגיות בריאה, ובית קדוש וטהור כדת משה וישראל.
ו. לפיכך, נראה כי הדבר הנכון לעשותו הוא כן להתגבר, וכן להתמודד, וכן להתכונן לקראת הקמת בית בישראל בקדושה ובטהרה.
כל טוב והרבה הצלחה