שאלה
שלום
יש לי שתי שאלות שאולי הן דומות.
1.לפעמים יש לי צרות,כמו כל בן אדם,ואני שם לב שאני לא כל כך מתרגש מהצרות האלו לעומת בני אדם אדם אחרים שבסיטואציה דומה היה להם הרבה יותר קשה.
אני צריך לשמוח שאין לי ייסורים או שי שבי פגם?
2.לפעמים אני נתקל בבעיות מוסריות,ואני לא מרגיש רע(אני לא מדבר על דברים קיצוניים)כל כך.
פה אני אישית חושב שיש בי פגם מוסרי\במוסר הטבעי ש(אמור להיות )לימה דעת הרב?
עוד הערה-למדתי את דברי הרב קוק בתחילת מאמר חזון הצמחונות השלם שהרב קוק מסביר שכשאדם לומד ענייני מוסר מבחוץ(הערת התורה) המוסר הטבעי שלו מתחדד (הערת השכל) אני מרגיש שאני מזדהה עם זה ואולי זו בעייתי.
תשובה
שלום וברכה
החיים כולם הם מפגש שבין עובדות "אובייקטיביות" ובין תגובה "סובייקטיבית". למעשה החלוקה הזו היא די מלאכותית, ולאמתו של דבר החיים הם צירוף של שני התחומים האלה ביחד, אולם לצורך דיון ניתן לחלק בין שני התחומים. מטבע הדברים אפוא, שכל אדם מגיב למציאות בדרך שונה, כי אף שאפשר שמתחוללת בעולמו עובדה אובייקטיבית דומה לשל אחרים – התגובה אינה מורכבת רק מהעובדה, אלא גם מאישיותו ומדרך ההתייחסות שלו.
אדם צריך להיות שמח בחלקו. חלקך הוא שאתה לוקח את הדברים ביתר קלות. אתה חי חיים יותר שמחים מכך; אפשר שאתה גם מפסיד מהעוצמה שאירועים רעים יכולים לחולל באדם. אולם כל זה אינו רלוונטי לדיון. שמח בחלקך; שמח בחייך; ומתוך העובדה שאתה יכול לקחת דברים יותר בקלות חלץ מתוך עצמך את היכולת לסייע לאחרים במצבם הקשה. בוודאי שאל תשפוט אותם.
הדברים נכונים גם לגבי בעיות מוסריות. לא יהיה זה נכון להשקיע את המאמץ הנפשי בחיטוט בשאלה האם זה טוב או רע. זה מי שאתה. מה שנכון להשקיע בו הוא למצוא את הדרכים שתחושות נפשיות אלו לא תבאנה להתנהגות לא מוסרית. להפך, דווקא המודעות שלך לכך צריכה להביא אותך עולם בו אתה חי חיים מוסריים על אף העובדה שהם לא נובעים בהכרח מהתחושות שלך, אלא מהידיעה מה נכון ומה לא נכון לעשות. זה חלקך בעולם המוסרי, ואותו כדאי יהיה לחיות.
לא הבנתי למה מה שהרב קוק כתב נראה בעינך כבעייתי לך.
כל טוב, ויישר כוח על העבודה הפנימית