שאלה
שלום רב,
הנני בחור בן 23 יוצא חינוך דתי לאומי קלאסי, אשר חקר ועיין רבות באופן התמודדות רבני הציבור (או חלקם) בשאלת הקרבה הרצויה בין המינים.
ישנו רב מסויים, מפורסם ומקובל מאוד בקרב הציבור הדתי לאומי, שנדמה לי שהוא עוסק בתחום זה בכפייתיות פנאטית כמעט, הן בתדירות בה מעלה את הנושא והן בחריפות הבלתי פרופורציונאלית בהתבטאויותיו (לדוג' כששאלו אותו פעם מדוע צריך לשמור נגיעה הוא ענה ש"נגיעה בבנות היא כמו אש, וזה בבחינת ייהרג ובל יעבור".. וכל זה רק על קצה המזלג בלבד).
שאלתי היא כזו: האם יחס כזה לתחום לא גורם נזק בלתי הפיך לציבורינו בכלל ולנוער בפרט?
כאשר בחור אלמוני ייתקל במקרה בבחורה אלמונית הוא עלול, בהשפעת התבטאויותיו של הרב, להעלות בדמיונו מחשבות פסולות, במקום להתנהג בטבעיות הראויה. הרי במשך כל חייו שמע שוב ושוב על ה"סכנה העצומה" הטמונה בקרבה לבנות המין השני, ודווקא עובדה זו יוצרת "בילד-אפ" עצום, הגורמת לנערים ונערות כאחד להרהר בקרבה כזו ולעסוק בה באופן פסיכי ובלתי פוסק.
נראה לי שהעניין גורם לנזק רב. לפני כמה חודשים כאשר נכנסתי לטרמפ המוביל ליישוב מגורי, נדחפה אל המושב הסמוך אלי בחורה. חשוב לציין כי היא הייתה צעירה ממני בכמה שנים טובות, ולא הייתה מושכת בשום קנה מידה. בעיקולי הדרך, ובטעות מוחלטת ובוודאי שלא בכוונה תחילה, נוצר מצב בו נשענתי עליה מעט. הנערה הצעירה נכנסה לכריזה וצעקה לעומתי שלא אעז לגעת בה. נתפתיתי מאוד להכריז לעברה כי לא הייתי רוצה לגעת בה בשום מצב שהוא, אך לא עשיתי זאת כדי לא לפגוע ברגשותיה. מקרים כעין זה מצביעים על התגובות המעוותות של הנוער הדתי לאומי לדברים מעין אלה.
לעניות דעתי, גישה כזו של התייחסות והתבטאות חריפה מדי כלפי ייחסי קרבה בין מיניים מגיעה ממקום נאיבי מעט, ובהכרח מאינדוקציה כזו או אחרת, והנני סמוך ובטוח שכוונתי ברורה.
אני מודע לחלוטין לחריפות ולבעייתיות בשאלתי, אך הנושא מטריד אותי עד מאוד. אשמח לתשובה רצינית ומפורטת.
תשובה
שלום וברכה
עצם העיסוק גם בתשובה זו הוא המשך למה שאתה יוצא נגדו.
שמעתי השבת מפי רב אחד: ליצר הרע לא איכפת אם נלחמים נגדו או נכנעים לו. העיקר שייתעסקו איתו כל הזמן.
אני מעדיף לצמצם את העיסוק בסוגיות אלו, להעמיד את דרכנו על החברה השלמה הצנועה, ולהתרכז בהתקדמות בעניינים אחרים של תורה – מלימוד תורה ושמירת מצוות ועד צדק וחסד בחברה.
אני חושב שיהיה זה נכון להפסיק את התייחסות האינטנסיבית לנושאים אלה, ואת ההתייחסות של בני מין אחד כלפי המין השני כאילו הם מהווים איום תאוותני. חז"ל עיצבו את הדרך בצורה כה ברורה – לחיות נורמאלי ובדרך ארץ, להקפיד על איסורי ייחוד נגיעה ולבוש לא צנוע, ולשוב לעבודתנו ושליחותינו בעולם הזה.
כל טוב