יחס לנצרות - איך כל כך הרבה אנשים טועים?

שלום נאוה,
השאלה שלך היא כל כך טובה וחשובה, שאפשר לשאול אותה (ואפילו עושים את זה) על כל תיאוריה בעולם.

כולנו חיים בסוג של אשליה שהחלטות שאנחנו מקבלים מבוססות על ניתוח הגיוני של המציאות, שאנחנו חושבים ומנתחים את כל המידע שמגיע אלינו בצורה קרה ואנליטית ומחליטים מה נכון עבורנו ועבור העולם ע"פ שיקול דעת שכלי. אם זה היה נכון, סביר להניח שהיו הרבה פחות סכסוכים ומלחמות בעולם, אולי אפשר היה אפילו להמציא איזה תוכנה שתיקח את מכלול הנתונים והרעיונות, תבדוק מה הגיוני ומה לא ולנו ישאר רק לבצע.

[המציאות היא שונה לחלוטין.]

כל אדם מורכב מאינספור מניעים שונים ומשונים, לכל אחד מאיתנו יש רשמים פנימיים שנחרטו בנפשו ומשפיעים על השיקולים שלו, מאויים ורצונות פנימיים שמושכים אותנו לכל הכיוונים בעולם חוץ מהכיוון ההגיוני - לטוב ולמוטב. ולמען האמת, זה בכלל לא רע. העובדה הזאת מעידה על גדולתה של הנפש, שיכולה להתעלות אל מעבר לצרכים גופניים כאלה או אחרים - לאהבה, לחסד, לשאיפות רוחניות ועוד כל מיני הרגשות שכל אחד מאיתנו מכיר היטב מחייו.
אלא שכמו כל דבר חיובי בחיים, גם את הכוחות אפשר לנתב לכוחות שליליים ולעשות איתם רע. עם אותם כוחות שיש לנו לאהוב ולתת בלי חשבון, אנחנו יכולים גם להפנות לאהבה עצמית מוגזמת, לקנאה מוגזמת לטובתנו האישית. את אותו דחף טבעי להביא חיים לעולם, אנחנו יכולים להחליף בתאווה ששמה את הגוף וצרכיו במרכז. ואת אותו צורך בריא ונורמלי בהערכה של הסביבה, אנחנו יכולים להחליף בקלות ברדיפה מוגזמת אחר הכבוד שלכאורה מגיע לנו. על זה אומרת המשנה במסכת אבות (פרק ד, משנה כא): "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם" - דווקא אלה, משום שכאשר משתמשים [באותם] כוחות נפש לטובה, [בונים את העולם.]

אז איך זה קשור לבחירה של אנשים בנצרות (או בכל שטות אחרת)?

ראינו שלכל אחד יש כוחות נפש חזקים שמושכים אותו לכל מיני כיוונים לאו דווקא הגיוניים. פעם שמעתי ששאלו רב גדול איך אפשר להבדיל בין יצר הטוב ליצר הרע, לפעמים זה מאוד מבלבל... הרב ענה שסימן ההיכר של יצר הרע, הוא הרצון המוגזם לדאוג לגוף וצרכיו (שאסור להזניח אותם, אבל זה לא המקום להרחיב בנושא).

כאשר אנו נכנסים לאותו מאבק פנימי נצחי בין יצר הטוב ליצר הרע, יש לנו נשק חזק מאוד לבחור נכון, כפי שאומרת הגמרא (קידושין ל:) "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". אפשר להבין את המילה "תבלין" בשני אופנים: אפשר לראות אותו כסוג של תרופה, במובן שהתורה נותנת לנו הדרכה פרטנית בכל מקום שמתעוררת סתירה כזאת, לבחור בטוב ובנכון.
אך אפשר להביט יותר לעומק, ולהבין את המילה "תבלין" במובן הפשוט והמוכר יותר שלה - נותנת טעם טוב, הופכת משהו סתמי לחיובי. כלומר ע"י מצוות עשה ולא תעשה, אנחנו מקבלים כלים להשתמש [בכל] כוחות החיים שלנו לטובה, להביא ברכה עם כל הרצונות שלנו. התורה נותנת טעם טוב לכל אותם דברים שאנחנו נמשכים אליהם בצורה טבעית, הופכת את מה שעשוי להיות הכי רע - להכי טוב.

דרכם של עובדי עבודה זרה היתה תמיד הפוכה מדרך זו: העבודה זרה מקדשת את הגוף וצרכיו, הופכת את הטפל לא רק לחשוב, אלא אפילו לעיקר. העבודה זרה נותנת פורקן לכל רצון גס ונמוך, דוחה ומזעזע ככל שיהיה. היא באה לידי ביטוי באכזריות נוראה, תאווה לא מרוסנת, הערצת גסות וגועל, ובאופן כללי - שימוש בכל כוחות הנפש של האדם בצורה השטחית והגסה ביותר. העבודה זרה שמתוארת בתורה כוללת העברת ילדים באש (מולך), סגידה להפרשות (עבודת הפעור) או סתם זנות (בנות מדיין).

הנצרות שכללה את השיטה, לקחה את העבודה זרה הישנה והרעה ושמה עליה מסכה של לגיטימציה - כאילו זו דרכה של התורה. הם מאמינים שהאדם הוא רע ביסודו, שפל ונמוך, לא מסוגל לגלות את ה´ בחייו היומיומיים. לכן הם בטלו את כל המצוות המעשיות לטובת מציאות רוחנית דמיונית, מאחר ולשיטתם האדם הוא שפל, שכבר לא יכול להתקרב אל ה´. האמונה הזאת מסוכנת, מכיוון שהיא למעשה אומרת שבעולם הזה אי אפשר לעשות שום דבר טוב, אין משמעות למעשים שלנו. התפיסה הזאת בעצם גורמת לייאוש של האדם מעצמו, הוא מאמין שלא משנה מה הוא יעשה – זה לא יהיה טוב בעיני ה´, ולכן אפשר לעשות מה שמתחשק, לקדש כל תאווה. אנחנו, כביכול, לא מסוגלים ליותר מזה.

אז לשאלתך - איך יכול להיות שהם לא יודעים את זה? יש שם אנשים כאלה גדולים שפשוט טועים? קודם כל, התשובה היא שאולי כן, אנשים גדולים יכולים לטעות. בשביל להגיע לאמת לא מספיק להיות גדול, צריך גם לשאוף אליה. ומה לעשות שהשאיפה לאמת ולטוב היא הרבה פחות זוהרת והרבה יותר קשה מאשר כניעה (לגיטימית לשיטתם!) ליצרים הנמוכים ביותר.
בנוסף, רובם בכלל לא מבינים את עיקרי אמונתם (סליחה שאני משתמש במילה הזאת בשביל לתאר כזאת תיפלות). רוב רובם של הנוצרים בכלל לא מבינים בעיקרי הנצרות, ואיתם אין לנו בכלל מאבק. למען האמת, הכנסיה תמיד שאפה להסתיר ולמנוע מההמון גישה לספרים ולידע מעמיק בנושא. את המספרים הגדולים של מאמינים הם לא גייסו באמצעות דוכנים של החזרה בתשובה - אלא רצחו רבים מהמתנגדים להם, כבשו ארצות רבות במסעי צלב אכזריים ורדפו עד מוות את מי שכפר ב"אלוהותו" של אותו האיש יש"ו. לשאלתך - הם לא ישבו וחשבו והגיעו למסקנה הפוכה מזו שאנחנו הגענו אליה, אלא פשוט (במקרה הטוב) לא חשבו וזרמו עם החיים, ובמקרה הגרוע יותר מאמינים בדברים הנוראים בדתם.

לבסוף, כדאי לסיים במילה טובה - ב"ה הנצרות נחלשת מאוד במדינות המפותחות, באירופה כמעט ואין מאמינים אדוקים, בארה"ב הם נחלקים לכל מיני פלגים שכל אחד מהם יותר הזוי מהשני. במדינות עולם שלישי הנצרות עדיין יחסית חזקה, ושמה בדרך כלל היא התערבבה עם העבודה זרה שהיתה נהוגה שם לפני שהם הגיעו. ככה שאם את חושבת שמיליארד אנשים ישבו וחשבו מה הדרך הנכונה לעבודת ה´, והגיעו לנצרות - זה פשוט לא נכון. ואם כבר, אז יש סוגי עבודה זרה גרועים אפילו יותר, עם לא פחות מאמינים. ככה שכמות מאמינים לא יכולה להיות אינדיקציה לאיזשהו הגיון פנימי.

כמו כן, חשוב להזכיר את מה שכותב הראי"ה קוק זצ"ל (לא זוכר איפה), שהעבודה זרה של ימינו היא יותר עדינה מזו בדורות הקודמים, ומהווה אישזהו שלב ביניים לפני שהעולם יוכל להתעלות כולו לאמונה אמיתית יותר.

מקוה שהיה ברור, בכל מקרה את מוזמנת בחום לברר את הנושא לעומק, אם יש שאלות אשמח לעזור כפי מיטב יכולתי, במייל (yoavsb@gmail.com) או בתגובות כאן.

רק טוב,
יואב.