שאלה
שאלה:
מה היחס של הרב לאדם הסובל מתופעה שנקראת אובססיה? אדם דתי הסובל מתופעה זו פעמים רבות זה בא לידי ביטוי בדברים הקשורים בקיום מצוות, מחשבות הקשורות לתורה וכו'. איך לדעת הרב צריך להתודד עם תופעה זו?
אשמח אם הרב יוכל לענות תשובה מפורטת ככל הניתן ובנוסף הפניה למקורות רלוונטיים בעניין. תודה רבה.
תשובה
תשובה:
שלום וברכה
אני מבין שהכוונה היא ל OCD. אדם דתי שיש לו OCD נמצא במצוקה הרבה יותר קשה מאדם רגיל. בד בבד עם הבעיות שיש לו ככל אדם אחר, עוד המפגש בין OCD עם התפיסה שריבונו של עולם יושב בשמיים, וכביכול כל הזמן מעניש על עשיה לא נכונה גורם לו למצוקה נוראה.
המפגש הנורא הזה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום בהלכה: תפילה שאורכה אין סופי בגלל הפחד של פספוס מילה מסוימת; בדיקות אין סופיות של אישה לקראת המקווה ואחרי הטבילה בשל האובססיה שמא יש עוד דבר מה שחוצץ, וכן הלאה. המפגש הזה כאמור הוא קשה מאוד, והוא מביא לידי תפיסה סובייקטיבית של הדת וההלכה כסיוט מתמשך שקשה מאוד להיגאל ממנו. כשמדובר לא רק במעשים טורדניים אין-סופיים אלא גם במחשבות מתמידות על אי-מילוא דבר ד' במלואו – הדבר נעשה הרבה יותר קשה.
איך מתמודדים ?
עמדתי העקרונית היא כי כל התמודדות נפשית, מכל סוג שהוא, צריכה להיעשות בשני מסלולים. מסלול אחד הוא המסלול המקצועי. מומחים בתורת הנפש מכירים את הOCD היטב, ויש דרכים שונות בהן הם מציעים להתמודד עם התופעה הזו. זה לא תחום לרבנים, אלא לבעלי מקצוע, ואין להימנע מלפנות לבעלי מקצוע. מותר לו לאדם לרצות להוריד את המשא הכבד מעל כתפיו, ולהיגאל מהסיוט המתמשך של האובססיה. הדבר גם יביא אותו לחיים טובים יותר ופתוחים יותר לכל הבריאה האלוקית.
ברם, לאדם מאמין אין די במסלול זה. הוא צריך לא רק מענה נפשי, אלא גם מענה רוחני אמוני. הוא צריך "טיפול פילוסופי", שיעסוק עימו בתפיסת האלוקים המוטעית שלו (כאילו כל רצונו של ד' הוא להעניש את הבריות על קיום מצוות שלא בצורה המלאה שלהן), על תפיסות ההלכה המוטעות שלו (ללמוד את סוגיית "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" וכדו'. עיסוק בשאלות אלו נותן גם מרגוע רוחני ולא רק נפשי.
המקורות הרלוונטיים בתחום זה היא המלחמה של ההלכה עצמה באובססיה, והחשיבות שהיא מייחסת ל"דרך בני אדם", ל"לא ניתנה תורה למלאכי השרת" וכדו'. ישנה דרשה חסידית יפה: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל", לאמור: אם עבודת ד' נתפסת אצל האדם כיגיעה וכסיוט – זו ראיה ש"לא אותי קראת יעקב", לאמור: שאין הולכים בדרך הלכתית נכונה. ההלכה לא נועדה למרר לאדם את החיים, ואף שיש מצבים שונים בהם נדרש אדם להתמודד ולהקריב, זה לא ההיבט היחיד של קיום הלכה.
כאמור, בדרך זו צריך ללכת בכל בעיה נפשית, בין אם מדובר בדיכאון ובין אם מדובר בסכיזופרניה. ההליכה בשני המסלולים – הנפשי והאמוני כאחד – מתמודדת עם הבעיה במילואה, והסיכוי להיגאל מהמצוקה רב.
כל טוב, הרב יובל שרלו