יחסנו לעמים אחרים

שלום
ניתן להגדיר את היחס שבין עם ישראל לבין אומות העולם כמו היחס שבין שבט לוי לשאר השבטים: לב ואיברים.
בגישת לב ואיברים, יקל עלינו לדעת את תפקידנו, ללא רגשות התנשאות וללא זילזול בעמים אחרים (בלי להביא בחשבון את הערבים איתם יש לנו חשבון נפרד ונוקב)
כאשר יצחק אבינו מתכנן לתת את הברכות לעשיו, אין כוונתו כלל לפגוע כהוא זה , במעמדו של יעקב, ליעקב הוא מתכנן בכל מקרה להעניק את ברכת אברהם , שאכן מוענקת ליעקב בסוף אותה פרשה.
כוונת יצחק היתה ליצור סימביוזה, בין יעקב יושב האהלים ואיש הכהונה לבין עשיו לו תנתן ברכת הגשם "ויתן לך ה' מטל השמים ומשמני הארץ ".
ואכן רשב"י במסכת ברכות מזהה את תפקיד עם ישראל כמגדלור רוחני, בעוד שלאומות העולם הוא מתכנן "ועמדו זרין ורעו צאנכם ", היינו את התפקיד הניהולי, הפיננסי.
זהו היחס שבין בלב בו מתחוללות המחשבות והתחושות, לבין שאר האברים, וזה מפרנס את זה וזה את זה, ואין פגע ואין מכשול.
הישמעאלים והערבים שהם קרובי גזע שלנו ( אם כי נתערבו בהם אומות רבות בינהם פלישתים ), יש לנו ביקורת גדולה, דומים הם למואבים והאדומים, בשעה שחזרנו דווים וסחופים ממצרים, תחת לשמוח בשמחת קרוביהם, הפנו לנו עורף ונעשו לנו אויבים, ללא כל הכרת הטוב על שטרח עבורם אברהם ושאר הדורות.
גם הערבים במקום להיות מכניסי אורחים לנו לאחר השואה, נעשו לנו צוררים, ואף מנהיגם הדתי, המופתי צורר היהודים, אמין אל חוסייני, עשה ככל יכולתו לעודד את היטלר וראשי הנאצים למהר ולהשקיע בפיתרון הסופי ואף המליץ על מחנות השמדה שיוקמו בא"י עבור יהודיה, בעמק דותן, תוכנית שאומצה ע"י היטלר.
עם כל מנהיגי ותומכי הנאצים נעשה דין למעט, הערבים.
למרות זאת , אינני חושב , שיש לערבים דין מואבים ואדומים, אלא כפרטים יש לכבדם, אבל כאומה, אני שולל מהם כל זכות מוסרית לתביעה כלשהי, קודם שתיקנו עוולותיהם.
ברכה והצלחה