יחסי הורים ונערים בגיל ההתבגרות

שלום לך!
את שואלת שאלה שרבים מבני הנעורים יכולים להזדהות איתה. מתחים בימי הנעורים הם דבר שכיח מאוד. עד עכשיו הילד היה ברשות הוריו והלך ע"פ הדרכותיהם, בגיל הנעורים הנער/ה בונה את האישיות העצמית שלו/ה וכבר יש לו רצון מצד עצמו, דבר היכול לגרום לחילוקי דעות ומתחים.
צריך להבין את שני הצדדים:
הנער, יכול להרגיש מתוסכל מכך שהוריו לא נותנים לו לעשות כרצונו לא מתערבים לו בחיים.
ההורה מצד שני, אוהב את בנו ורוצה את הטוב עבורו. לפעמים ההורה חושב שהילד טועה ומאוד כואב לו על כך, הוא חפץ בכך שילדו ילך בדרך המלך ושיהיה לו טוב, ולכן מעיר לו או מביע את דעתו בקשר למעשיו. הרחוב היום מלא תופעות שליליות, עישון, פריצות, אלימות ועוד. ההורה מתוך דאגה לילדו מנסה לגונן עליו, מה שיכול רק להגביר יותר את התחושה של הילד שהוריו נכנסים לו לחיים.

ניגוד דעות גורם הרבה פעמים למריבות, אך חשוב לזכור שההורים עושים את הכל מאהבה גדולה אלינו.

טוב, כנראה שאני לא הולך לפתוח פה סדנא פילוסופית על יחסי ההורים וילדים. אך רציתי להקדים הקדמה זאת בשביל ההמשך. (איני יודע אם הרקע שהצגתי דומה למה שקורה אצלך בבית אבל החלק הבא שאכתוב חשוב יותר).

למרות שאולי יש סיבות טבעיות שיכולות לעורר מתחים בימי ההתבגרות הגבורה שלנו בתור עבדי ה´ היא לקיים 2 מצוות "ואהבת את ה´ אלוקיך" ו"כבד את אביך ואת אימך". לא קל לקיים מצוות כיבוד הורים. ר´ יוחנן בגמרא בקידושין אומר משפט מעט מפחיד "אשרי מי שלא חמאן" – אשרי מי שלא היו לו הורים. ומבאר רש"י שמצוות כיבוד כ"כ קשה עד שאי אפשר לעשות את כבודם כפי הצורך לכן אשרי מי שלא היו לו הורים ולא נכשל בכך.
כמובן שר´ יוחנן לא חושב שיתמות היא תופעה חיובית, אלא רוצה לומר לנו שמצוות כיבוד אב ואם דורשת הרבה עמל והרבה כוחות נפש.

כגודל קושי המצווה, כך גם גודל שכרה "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה´ אלקיך למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה´ אלקיך נתן לך"

אנו בתור ילדים צריכים לזכור שנכון שאנו מצפים מהורינו שיתייחסו אלינו בכבוד ובאהבה, אך אנו מצווים בכבודם ולא הם בכבודנו. גם אם הורינו מעצבנים אותנו, אין זה פוטר אותנו מחובת כיבוד הורים.

[אז מה אפשר לעשות בת´כלס?]
אחרי שהבנו שאנו חייבים בכבוד הורינו אפשר לעבור לשלב הבא. איך לפתור מתחים?
בראש ובראשונה את חייבת לזכור שאת מחויבת בכבוד ובמורא הוריך מהתורה שנאמר "כבד את אביך ואת אימך" ו"איש אימו ואביו תיראו". התורה לא התנתה את קיום המצווה בכך שההורים יכבדו אותך או "לא יכנסו לך לחיים" – לכן אדם חייב לכבד את הוריו בכל מצב.
בגמרא (קידושין לא עמוד א´) מסופר על דמא בן נתינה (שהיה גוי) שישב עם בגדים של זהב ובאה אימו וקרעה לו את הבגדים וטפחה לו על פניו ודמא בן נתינה לא הכלימה.
זה מצב שאולי קשה לנו להגיע אליו אבל אנו צריכים לשים אותו כמטרה בשבילנו בכיבוד הורים.
אם תבואי בגישה שאת רוצה לכבד את הוריך אני בטוח שיחסם ישתנה מאוד ביחס אליך. הם יראו בך בוגרת יותר וממילא יותר יסמכו עליך. כמובן ששינוי זה לא בא תוך יום אלא תהליך של מספר חודשים. חשוב לזכור שגם אם היחס של ההורים לא ישתנה, את עדיין מצווה בכבודם ואדרבה, ככל שיהיה לך קשה יותר לקיים את המצווה כך השכר יהיה גדול יותר - "לפום צערא אגרא" (ע"פ הקושי שיש לאדם במצווה כך הוא מקבל שכרו).
אני מציע שבהתחלה תעבדי על עצמך שבועיים בכבוד הורייך. אחרי כן אני מציע שתנסי לדבר עם הוריך בדרכי נועם. תגידי להם שאת מאוד אוהבת אותם ורוצה שהיחסים ביניכם יהיו טובים וקשה לך מאוד עם המצב הנוכחי. תנסו לדבר בשקט על הבעיות והמתחים שיש ביניכם ולמצוא פתרונות לפחות לחלקם.
יחסים טובים בין אנשים תלויים בעיקר ביכולת להכיל אחד את השני ולדעת לוותר. אחרי השיחה איתם, גם אם הם יקשו עלייך מידי פעם, חשוב שתדעי להבליג – רק כך אפשר לבנות חיים בריאים שמחים ומפרים.

מאמין בל מאוד

ומצפה לשמוע עדכונים במייל

ש"י

shlomoyitz@gmail.com